יום חמישי, 26 בפברואר 2009

ההזדמנויות הבאות

אתרי הטרנדים העולמיים מנסים להתאים את עצמם לאווירת המשבר ולפרסם גם הם תחזיות על שינוי בסדר העולמי בהתאם לרוח החדשה השוררת בעולמנו הדל. "טרנד האנטר", אחד מהמובילים שבהם, פרסם החודש את הטרנדים הבולטים לשנה הבאה. לאחר הצלבות רבות מול אתרים מתחרים ניתן לאפיין את המגמות בהן כולם תומכים ומאמינים להגדיר אותם כמגמות המרכזיות שישפיעו על הצריכה בתקופה הקרובה:
עשה זאת בעצמך. אופנה ותכשיטים. ובכלל. המצוקה הכלכלית יחד עם מגמות אנטי מותגיות שונות ויחד עם הצורך להביע את עצמך ולהראות קראייטיביות בדרך בה אתה נראה, מעלה השערה כי המגמה הבאה היא עשייה עצמית של בגדים ותכשיטים. מחזור ותפירה מחודשת, שילוב של פריטים ישנים וחדשים, הרכבה של תכשיטים מאלמנטים ממוחזרים הנמצאים מתחת ליד של כל אחד ואף שימוש באלמנטים מסוג אחד שהופכים לאחר, תיק גדול ההופך לחצאית קטנה. ללא כל ספק גם תחום העשה זאת בעצמך הביתה עשוי לקבל רוח גבית והחלום כי הישראלי שכבר התחיל להתרגל להרכיב בעצמו את הרהיטים ימשיך וירכיב לבדו גם את הברז.
לאכול בבית, לארח בבית, בחזרה למטבח. תחום המסעדנות כנראה צפוי לספוג את המכה הגדולה ביותר. כל המאמרים בתחום מצביעים על חזרה גדולה לבישול בייתי, לאירוח בייתי, לאפיה ובכלל למטבח. המגמה הזו יכולה להועיל ליצרני המזון מחד וכלי המטבח והאירוח מאידך. לא מדובר רק בחסכון הכספי הניכר כי אם גם באמירה של צניעות, קשר פשוט יותר בין אנשים עם פחות רושם ואווירה כללית של חזרה הביתה. בכלל, מלחמות ותקופות קשות התאפיינו מאז ומעולם בעשיית סקס מוגבר, ילדים וירידה ברמת הגירושים. הרע שמבחוץ עושה אותנו סלחנים יותר לקצת רע שבפנים והביטחון האישי המתערער בעולם הכלכלי מחזק את הנחיצות של הביטחון האישי במערכות היחסים. המגמה הזו עשויה לשמח גם את רשתות השיווק שלא אמורות, לפי אותן תחזיות, לצפות לנסיגה מהותית בעסקיהם בגלל הפניית המאווים בקניית מצרכים הביתה. אם ניקח את המגמה הזו צעד אחד קדימה נוכל אולי להמר גם על עלייה בצריכת צבעי שיער לצביעה עצמית, לכות לאצבעות ועניינים נוספים אותם היינו עושים פעם בחוץ, חלק מפינוק וחלק מנוחות .
נאמנות, מועדוני לקוחות ותגמול לקוחות מצטבר יהיו הטרנדים החזקים בתחום העשייה השיווקית. מהשקעות ענק בהרכשת לקוחות חדשים אנו עשויים לראות פריחה מחודשת בעולם מועדוני הלקוחות, יצירת תגמולים ארוכי טווח ללקוחות נאמנים, יצירת דרגות מעמד ומולם סדרות שונות של מתנות או הטבות מדורגות ועוד. פריחתם של מועדוני הלקוחות הייתה מאז ומעולם בתקופות קשות יותר. הם הדרך הזולה ביותר להחזיק את הלקוח אצלנו ולטשטש את משמעות המחיר ואת רמתו בקנייה בודדת ואף להוזיל את מחירי המוצר מבלי לפגוע ברווחיות הכוללת על בסיס פיצוי כמותי. הדאגה למעמד שלי במועדון הנוסע המתמיד של אל-על גרמה לי החודש לשנות מספר מסלולי טיסה והעיקר בשביל להמשיך ולתחזק את כמות הנקודות הנדרשת בשמירה על מעמדי הזהוב. העולם המשוכלל כל כך בתחום התיירות יגיע בעוצמה מחודשת גם אל הקניות היום יומיות שלנו כמעט בכל תחום ותחום בצורה שהויתור על מעמדנו שהושג לאורך זמן לא יהיה שווה מול הנחה קטנה של מתחרה או מותג אחר.
עד לכאן כמה מהטרנדים שגם אני מוכן לחתום עליהם בצורה מלאה. לאלה נוספים כמו תמיד הטנרדים האזוטריים יותר אבל משעשעים, שגם בהם יש הגיון כלשהו. האנשת בעלי חיים הוא אחד מהם, אדריכלות קטנה הוא אחד נוסף הצופה כי את תחום הפרויקטים המונומנטאליים באדריכלות יחליף העיסוק במיצוי חללים קטנים במיוחד והפיכתם לארמונות נוחים ותיירות וירטואלית היה האחרון שהצחיק אותי, השכלול של עולם האינטרנט יחד עם המצוקה הכלכלית תעביר אותנו לנסיעות תיאורטיות מול המחשב שיחליפו את הנסיעה הנוספת שתבוטל. אתר אחד שמצאתי עושה לי כבר את העבודה. באתר http://www.be-at.tv ניתן לצפות בעשרות מועדונים בעולם באמצעות מצלמות אינטרנט מיוחדות ובמקום לרקוד באיביזה ניתן לראות שם בכל ערב את מי שנמצא במועדון ואת ההתרחשות. חצי נחמה.

יום רביעי, 18 בפברואר 2009

פחות זה יותר

כתבתי כבר בטורים קודמים על רעיון ה"פחות הוא יותר", אבל מבלי שהייתה לי היכולת להגדיר אותו בצורה כמגמה תרבותית-שיווקית. החזרה אל המכולת השכונתית מפחד ההתפתות למדפים ולמבצעים ברשתות הגדולות, הקמפיין של "קינלי" המציג משקה תוסס עם פחות צבע ומתיקות ואפילו קולה זירו או הקמפיין של בנק הפועלים לתכנון פיננסי וגם קסטרו עם קמפיין היח"צ להבאת ג'ינסים ישנים חזרה לחנות - כולם עושים כאן שימוש מסוים במגמה הזו מכיוונים שונים. אבל ממבט מלמעלה אפשר להתחיל ולהבחין פה בקו ברור אחד.
"פחות זה יותר" הוא ביטוי שצמח בשלהי המאה ה- 19 ומשויך לאדריכלות המינימליסטית. הוא תיאר סגנון בעיצוב ובאדריכלות שהיה נקי, פשוט ובעיקר פונקציונאלי מאוד למול תרבות עיצובית ישנה של ארט דקו או סגנונות ויקטורייאנים שונים. בשנים האחרונות החלו תנועות אנטי צרכניות ואקולוגיות להשתמש במונח הזה בהקשר לשינוי בתרבות הצריכה כחלק מהמגמה הירוקה בניסיון להקטין את האשפה, הפליטה, כמויות האנרגיה הנדרשות ועוד. הצונאמי הכלכלי העולמי תופס, להערכתי, את המגמה הזו ומעצים אותה והפעם ממקום כלכלי, כאשר ארגוני צרכנות שונים תופסים על המגמה טרמפ אידיאולוגי. גם המלחמה בהשמנת יתר מתחברת למגמה הזו בעוצמה רבה. שיחת הדיאטה כבר עברה בשנים האחרונות ממקום של פעילות גופנית למקום של צמצום הצריכה. לאכול נכון זה לאכול פחות וזה הבסיס להכל. אחר כך יבואו הפעילות הגופנית או השינוי בסוכרים, במרכיבים ועוד. אבל קודם כל הכמות היא האיכות. או חוסר איכות החיים.
"הבעיה", אמר לי השבוע נשיא של רשת השיווק המצליחה בישראל, "היא לא הירידה בהוצאה לצריכה בגלל המיתון. הבעיה האמיתית היא הירידה בכמות הפריטים בסל". האבחנה שלו מתבססת על ניתוח מעמיק של סלי צריכה בחודשים האחרונים. זה לא שהצרכנים צורכים אותו הדבר אבל יותר בזול, בבחירה יותר קפדנית של מותג למול מחיר, השינוי האמיתי עשוי להיות בתרבות הצריכה הכוללת והקנייה המאסיבית של צרכנים למקרר או למדף. הצרכנים החלו לקנות "איכות נדרשת ומשתלמת". הלכתי ובדקתי את הנתונים גם אצל המתחרים בשיחה נוספת. גם שם אמרו לי, המגמה דומה.
במקרה שלנו פחות זה יותר מגיע מכמה כיוונים: עולם הבריאות, עולם היכולת הכלכלית, המגמה האקולוגית ואפילו מגמה חברתית השואפת לצמצם את הפערים באוכלוסייה. הצורך להקטין את ההוצאה יכול היה לבוא לידי ביטוי בכמה כיוונים כמו,למשל, קניית המוצר הזול ביותר. אבל כאשר על רקע הצורך בהצטמצמות כלכלית אנו נחשפים גם לטיעוני צריכת היתר בהקשר להשמנה, לנזק האקולוגי לעולם ואפילו הרעיון הפילוסופי העומד מאחורי הרבה מהמאמרים בהקשר למשבר הכלכלי המאשימים את תאוות היתר למותרות, כאחת הסיבות ליצירת המשבר – הרי שהצרכנים שלנו קולטים ומפנימים את המסר בצורה המעודדת אותם לבצע רכישה שקולה יותר, חכמה יותר, המתאימה ליכולת הכלכלית שלהם.
המשבר הכלכלי תורגם בצד התקשורתי, לא פעם אחת, ברצון של האומה האמריקאית לצרוך מעבר ליכולת שלהם, לרכוש בתים גדולים ולקחת התחייבויות שלא ניתן לעמוד בהם. ועכשיו הם ברחוב, כל אותם צרכני יתר. זו אמירה מפחידה, איום מוחשי על רובד התת מודע של הצרכן. התגובה שלו מאוד ברורה במקרה הזה, קונים מה שצריך. מה שבאמת צריך. רק מה שצריך.
עכשיו נשאלת השאלה מה המשמעות ומה ההשפעה של אי צריכת יתר. האם היא תהיה פגיעה במותגים ומה אנו צריכים לעשות בשביל להיערך למגמה הזו בהנחה שהיא אכן תתפוס תאוצה? המותגים אינם מאוימים מהמגמה לטעמי, הצרכן מחפש ערך, לא מחיר. הוא מחפש סיבת צריכה אמיתית וצורך. מול אלו, משולבים באיכות או בתועלת רגשית, הוא מוכן לפתוח את הארנק. כל אחד יקבע בעידן החדש מה הם מותרות ומה הם בסיסי צריכה מינימאליים. אנחנו לא מסכנים, אנחנו רק לא רוצים להרגיש פראיירים ורוצים לקנות דברים שאנחנו צריכים תוך קבלת תמורה מכסימלית לכסף שלנו. וגם מותג איכותי או סמל סטאטוס הם תמורה.

יום חמישי, 12 בפברואר 2009

די לאיים!

בכל בוקר בו אני קורא את העיתון לפני העבודה, הולך לי המצב רוח. בשביל מה לצאת בבוקר לעבוד אם העולם עומד להיחרב? הרי כל כך גרוע שעוד מעט אפשר יהיה לכבות את האור. העתונות הכלכלית, שהגיעה למשבר הזה בשיא עוצמתה, חייבת למלא עמודים וחוץ מפיטורים, הפסדים ועוד הפסדים, הרי אין הרבה על מה לכתוב.
בכלל, אני לא מבין מה מנסה העיתון שלי להגיד? הרעיון הכללי, שהמצב לא משהו, כבר ברור לכולנו. אבל קץ העולם? חורבן? המרחק עוד רב. למי מאיתנו שנאלצו ללכת הבייתה ולהיות מובטלים החוויה לא משהו, אפילו מאוד לא משהו. אבל לא כולם הולכים הביתה למזלנו.
בתחילת 2004 הייתה האבטלה במדינת ישראל למעלה מ- 11%. היה לנו אז שילוב קטלני של מיתון, חיסולה של בועת ההיי טק ורצף פיגועים שהוציא את החשק לעלות על האוטובוס בדרך לאנשהו. בתחילת 2004 עשיתי מה שאני עושה היום, טיפלתי במותגים ועזרתי לשווק אותם לצרכנים. לא זכור לי שישבתי בבית בבטלה. לא זכור לי שהמותגים מתו ולא זכור לי שבסופרמרקט קנו רק על המשקל את המוצר הזול ביותר בכל קטגוריה.
האבטלה היום נמצאת סביב ה- 7-8%. כן, היא תגדל. כן, היא תגיע כנראה ל- 8-9% ואולי אפילו לקצת יותר. כן, כל מי שפוטר, כל מי שחושש מפיטורים, משנה את הרגלי הצריכה שלו. מקטין, מצמצם, דוחה מה שלא הכרחי. וכן, גורלם של המותגים ועולם השיווק תלוי ביכולת של הצרכן לקנות, זה ברור. אבל לנסות ולטעון כי עולם המותגים ייעלם, ייגמר, יצטמצם בצורה משמעותית ומהותית, כל אלו הן טענות שווא הנובעות מהיסטריית ייתר.
סיוון קליינגלבל כותבת כאן לידי על גורלם המר של המותגים בשנה הקרובה. גם היא מצטרפת לאותה קבוצת נביאים רואי שחורות. והכל מהפחד לעמוד בעוד מחצית השנה ולהראות כמי שלא ידע לקרוא את המפה ושוב טעה בהערכות שלו. הרי אם נגזים ויהיה יותר טוב, אף אחד לא יבוא אליינו בטענות, הרי מצב טוב הוא ברכה ואף אחד לא מחפש אז אשמים ובאסונות, כמו באסונות, כולם מחפשים את כולם.
אז בואו ננסה רגע לצאת מהפחד ולחשוב בהגיון. גורלם של מותגים וגורלה של תרבות הצריכה תלוי בכוח הקנייה של הצרכנים מחד ומאידך ברצון שלהם להישען על סמלים מוכרים ואהובים היוצרים אצלהם חיבור ריגשי, חום ורגעים קטנים של אושר. הסיבות הללו לצריכה לא ישתנו.
אז מה הולך להשתנות בקרוב? יהיו לנו פחות צרכנים עם ארנק תפוח כי יהיו לנו יותר מובטלים. נכון, אלו יקנו פחות. גם החברים הקרובים שלהם יקנו קצת פחות מהפחד שמא זה יגיע אלייהם. גם תרבות הצריכה תשתנה במקצת. מותגי היוקרה ייפגעו מאוד והתיירות, התעופה, כל מה שהוא הוצאה כבדה ומשמעותית יידחה עד יעבור זעם. אפילו לרגע אחד קטן נגבה את השינוי הזה בהתנהגות שלנו ברציונליזציה שתדבר על הגועל שבתרבות הצריכה המודרנית ועל חוסר הצורך לרכוש כל כך הרבה ולצרוך ללא הכרה.
כשנגיע לסופרמרקט נהיה יותר חסכנים, נבדוק מחירים, נחפש הצעות ערך, נחשוב פעמיים על כל מוצר ומותג שנקנה. בקטגוריות רבות, בהן אין לנו מעורבות רגשית ואין למוצרים שום תוספת ערך אמיתית או יתרון פונקציונלי, נקנה את הזול ביותר.
אבל בכל אותם מקומות בהם המותגים יהיו מספיק חזקים, מספיק מעוררי רגש או שיידעו להציע הצעות ערך טובות: חדשנות טכנולוגית ומוצרית, קשר רגשי עמוק, פונקציונליות, אריזה מיוחדת, או אפילו יצליחו לתת לנו תחושה של פינוק שעושה לנו טוב בלב – אנחנו לא נוותר. אנחנו נקנה אותם גם אם הם יהיו יקרים בשקל או שניים והעיקר שלא נרגיש מסכנים. וכוס אממק השקל הנוסף.
המותגים לא ימותו. להפך, בחלק מהקטגוריות הם רק יתחזקו. אבל, חברים יקרים, המותגים צריכים לעשות ומהר חשבון נפש ולהתאים את עצמם לסיטואציה החדשה. השקל הוא לא הבעיה. הבעיה היא הערך המוסף, ואם אין לכם כזה, אז באמת תאמינו לסיוון ואל תצאו בבוקר לעבודה. חבל על הזמן שלכם.

יום רביעי, 4 בפברואר 2009

דובים 2.0

"ואז היא בוחרת לב" , אומר חבר שלי ," ומכניסה אותו לתוך הדובי ועוברת לתהליך ההחייאה". ככה מתאר לי אוהד מה הוא עושה עם הבת שלו בשבת, בקניון של סן חוזה. קליפורניה משעממת, ככה לפחות אני מרגיש אותה, אבל הטיול בקניון של סן חוזה מזמן הפתעות. הטובה מכולם היא "בית החרושת לדובים", רשת חנויות אמריקאיות שכבר ראיתי פה ושם, אבל עשתה היסטוריה בתפיסה הקמעונאית שלה וכבשה את לב הילדים.

וכך הולך הסיפור, אתה נכנס לחנות עם המלאך הקטן שבוחר אחד מ- 25 דובים חמודים. משם עוברים לתחנת הלבבות, 10 סוגים של לבבות עם מנגינות שונות עומדים לרשותך ואתה משתיל בגופו של הדובי לב. משם, לתחנת ההחייאה, ממלאים לך את הדובי במילוי ובצפיפות גוף לפי בקשתך ומעבירים את הגופה החמה לתחנת הרחיצה. שם באמצעות לחץ אוויר מתעורר הדובי לחיים.

אבל זו רק ההתחלה, לדובי יש מספר סידורי. אתה ניגש לתחנת הרישום ורושם את הדובי במרשם התושבים העולמי. הוא מקבל מספר תעודת זהות ודרכון והוא נמצא לעולמי עד במחשב על שמך בתור הורה מאושר.

עד הנה כל הסיפור לא היה כל כך יקר, אך מכאן מתחילה החגיגה. עשרות סוגים של בגדים לבחירתך, אביזרי שיער ונעליים אותם תבחר הבת המתרוצצת בחדווה (והם יהיו יקרים) ותלביש, תנעיל, תסרק ותוסיף לדובי שלה כל אביזר אפשרי.

בסוף התהליך המפרך אתה עייף אבל הדובי של הבת מוכן. דובי ייחודי, רשום על שמה, רק שלה, בעל מבנה גוף, תלבושת ולב פועם ונושם ומעכשיו תוכלו לטייל ביחד כל שבת לקניון ולהוסיף תלבושות ואביזרים ולנהל את חייו של הדובי כחבר אמיתי במשפחה, לעולמי עד.

הרעיון של פרסונליזציה בעולם האינטרנטי מוכר ויידוע. העתקתו לעולם הריאלי והפיכתו לדרך בה אנו צורכים מוצרים היא מופלאה. גם בעולם הרגיל אנחנו רוצים להיות מיוחדים. להיות בעלים של מוצרים שהם רק שלנו, שאין לאף אחד אחר, שבתצורה הספציפית הזו רק אנו בעלי המוצר. ואחת כמה וכמה כשמדובר במשחק, בחיית מחמד או בבגד.

בעולם האופנה האיום על מותגי הענק הוא מוחשי וחברות רבות כבר מחפשות את הדרך לייצר אופנה המונית מחד אבל עם טויסט אישי. נייקי התחילו עם זה באינטרנט (נייקי פקטורי). אדידס אימצו עכשיו את זה בחנויות ומאפשרים לך לבחור פסים וסוליות וצבעים לנעליים שלך. כפכפי הוואנס מאפשרים לך להרכיב לבד את הכפכף שלך ולשלב בין סוליות לרצועות לפי טעמך ואפילו ליוויס מאפשרים לך להזמין דגם מיוחד שהותאם רק לך.

אבל ילדים? שילדים לא ירצו את הדובי כמו של כולם? ומה יקרה לדיסני סטור במקרה הזה? הרי פינוקיו לא יכול לקבל אפים שונים ומיקי הוא אותו מיקי כבר למעלה מ- 75 שנה.
התור ליד חנות הדובים מוכיח כי רצון הילדים להיות שונים ומיוחדים חזק, להיות בעלים של חית מחמד ריאלית שניתן לטפל בה כמו אצל הגדולים; הרישום של תעודת הזהות, הבעלות באתר האינטנרט על הדובי, הלב, ההשתלה, ההחייאה, לונה פארק אמיתי. אז החיים הם לא רק אינטרנט אבל גם לעולם המותגים הריאלי יש עידן 2.0.