קפיטליזם קומוניסטי

"הסינים רק מעתיקים, הם לא יודעים ליצור לבד", היא אחת הטענות הנפוצות ביחס לסיכוי של סין לנצח אותנו ולייצר מעצמה מובילה. הטענה הזו הופכת לסימן שאלה גדול כאשר יוצאים מסין הצרכנית לעבר רובעי האמנות שקמו בבייג'ין ובשנחאי לסיור מרתק בגלריות ובמוזיאונים לאמנות מודרנית שקובצו יחד באזורים מיוחדים.
כמו בכל דבר בסין לא ניתן לחשוב כי יד המקרה יצרה את "דסנטה 798" בבייג'ין, רובע שהוקם על חורבות מפעלים תעשייתים, לייצור נשק כנראה ופרוס על איזור בגודל נווה צדק. האנגרים ענקיים שחולקו לגלריות קטנות, מוזיאונים, חללי תצוגה וסטודיויים לאמנות וביינהם בתי קפה וחנויות קטנות. הסיור, חלל אחר חלל, גרם לי לתדהמה שהלכה והתגברה ככל שעברו השעות.
מזמן, אבל באמת מזמן, לא ראיתי אמנות מודרנית טובה כל כך. לא בביאנלה באינסטמבול, גם לא בזו של ליברפול ואפילו לא בירידי האמנות של לונדון או ניו יורק. אמנות רעננה, מקורית, שעושה טוויסט חדש לאמנות בת זמננו ומכילה יכולות טכניות גבוהות במיוחד לצד אמירה רעננה הנמתחת ממחאה פוליטית מוסוות ועד מחאה על תרבות הצריכה המערבית השוטפת את סין. אמירות אלו לצד ראייה אסתטית יוצאת דופן ומקורות גרפיים הנובעים מהטיפוגרפיה המיוחדת של השפה הסינית הופכים את האמנים הסיניים לסחורה החמה ביותר בשוק האמנות בניו יורק של טרום המשבר הכלכלי.
גם בשנחאי, שם רוכזו הגלריות בשני מתחמים: אחד המוקדש יותר לפיסול והשני לציור וצילום החוויה חזרה על עצמה. פיסול מקורי, רענן, שלא ראיתי כמותו כבר שנים. המחירים כמובן כבר מערביים ואפילו חלק גדול מבעלי הגלריות. באחת מהמובילות שבהן אפילו מצאתי ישראלית צעירה בוגרת תלמה ילין שהגיעה לטייל, נשבתה בקסם ונשארה להביא לעולם את האמנות הסינית, במחירים מופרכים.
העיצוב הגרפי הסיני ועיצוב המוצר מתחיל לפרוח גם הוא. בתערוכה שהוקדשה לעליית כוחו של העיצוב הסיני, במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון בשנה שעברה, הציגו האוצרים תיזה שלמה שהציבה את העיצוב הסיני בחזית המקוריות של העשור הבא בעולם. ניצנים לזה אפשר לראות בחנויות כמו "שנחאי טנג" ואחרות המתחילות לפתח עיצוב אופנה מקורי סיני הנובע מהמקורות התרבותיים שנמחקו לחלוטין, אך גל רטרו העובר על שנחאי ומנסה להחזיר אותה לימי הזוהר של הקולניאליזם מעורר נשכחות ומביא חזרה את התרבות הסינית של תחילת המאה לתוך שולחן העבודה של המעצבים הצעירים.
במוזיאון המדע בשנחאי, קומפלקס עצום מימדים בנוסח מפלצות האדריכלות המודרנית הצורנית, מוקדש אגף שלם לעידוד הקראייטיביות. ילדי בתי הספר מחוייבים להגיע במאורגן למוזיאון ולעבור סדנאות ארוכות בפיתוח חשיבה קראיטיביית ויצירתית תוך שפינות שלמות מוקדשות לעיצוב תעשייתי ולימוד והתנסות בעיצור מוצר,. כל אלו כמובן לצד לימוד אינטנסיבי של טכנולוגיה חדשה ומדעי הטבע.
במטוס בדרך חזרה לבייג'ין יושבת לידי במקרה ארט דיירקטורית ממשרד פרסום מוביל בסין. בטיסה היא צופה ב- 200 סרטי פרסומת סיניים מהתקופה האחרונה על המחשב הנייד. ההצצה מעבר לכתף שלה מספקת לי שיעור בפרסום סיני: פרסומות יפות, מחנכות, מלמדות, מדריכות בשימוש ומעודדות צריכה של מוצרים מערביים המבטיחים כולם אורח חיים מודרני ומאושר. הסרטים המקומיים מוקפדים מאוד, אסתטיים, רובם עדיין נמצאים בשלב יצירת המודעות והסקרנות למוצרים תוך הסבר פונקציונלי של הצורך ודרכי השימוש. עוצמת הפרסום הטלווזיוני הנמתחת לתוך מסכים אלקטרוניים הנמצאים בתחנות האוטובוס, בצמתים ובעצם בכל מקום - מרשימה. כמעט אי אפשר להתחמק משטיפת המוח הצרכנית המתנהלת בכל רגע ורגע.
לקפיטליזם, כשהוא מאורגן, מונחה ומודרך בצורה קומניסטית, יש כוח עצום. הוא משלב את היוזמה החופשית עם ארגון מלמעלה המקפיד לסדר אותה במשוואה מתמטית המבטיחה שהוא יצליח. הקפיטליזם בנוסח סין, להרגשתי, מנצח בוודאות את מהפכת אירופה המזרחית או הודו מאחר והוא לא מותיר דבר ליד המקרה. הכאוס שאנו מכירים ממדינות מתפתחות כמעט ולא קיים כאן. אולי זו בעצם הדרך היחידה לנצח את המערביזציה הנכספת.