צריך אומץ!!!

מרטין סורל עמד על במת ועידת הנשיא בשבוע שעבר וכמעט צעק: "צריך אומץ". צריך אומץ בשביל לעשות שיווק פורץ דרך כזה שיצליח לבלוט מהשעמום והרדידות שסביבנו. מעבר לכל השיחות החשובות, הטכנולוגיות פורצות הדרך, התפיסות של מעורבות צרכנים ומעורבות חברתית, הדבר שעושה את ההבדל הוא אומץ.
כאשר הדרך לא ידועה ואין בדיוק דרך אחת ואין אמת ואין נכון, צריך בטן חזקה והרבה ביצים בשביל לייצר שיווק שמצליח להזיז ולגעת בצרכן. וזו בעיניי הייתה השורה התחתונה המעניינת של הפאנל שניהלה סופי בלום, מנכ"לית "Procter & Gamble" בישראל עם מוריס לוי, דן אריאלי וסורל ומשתתפים נוספים, ביומה השני של ועידת הנשיא בירושלים.
כאשר מסתכלים השבוע על הזכיות הגדולות ב- Cannes Festival רואים כי מרבית הזוכים המעניינים הם בעצם עבודות לא מסחריות שנעשו עבור גופים התנדבותיים או מטרות חברתיות. אלו משוחררים מהצורך למכור ומונעים מלהט אידיאולוגי נותנים חירות ליצירת קמפיינים אחרים ובולטים ואולי גם מהתובנה שהבולטות היא הדרך היחידה שלהם להביא את הסיפור שלהם החוצה, כי תקציב גדול לשידור הקמפיין ברייטינג אימתני אין להם אז מה שנשאר הוא לצעוק. וחזק.
אבל מול הצורך הכול כך גדול הזה מביאה המציאות לכס מנהל השיווק, לפעמים, את הצעירים והלאו דווקא מנוסים. אלו, לוקח להם מספר שנים להתבסס בתפקיד ולרכוש בטחון והופ, הם כבר רוצים ללכת הלאה, קדימה, לתפקיד הבא. לקידום המהיר.
אבל אם שיווק מנצח דורש אומץ ואומץ בא עם הניסיון, הזמן, השכל והביטחון שיש בתפקיד שעושים כמה וכמה שנים וכמה סיבובים, בכמה ארגונים, הרי שהתחלופה המהירה הזו של מנהלים והרצון שלהם להתקדם הלאה היא אסון.
אומץ, ניסיון ובגרות ניהולית הם מילים שלובות. כן, יותר קשה למנכ"ל לקבל מנהל שיווק בקדנציה שלישית עם ניסיון רב והרבה בטחון ודרישות שכר בשמיים ורצון לעצמאות מוחלטת, אבל התמורה שמביאים אלו לארגון היא יקרה מכל שכר. הניסיון שבא עם השנים והביטחון הנרכש באין ספור כישלונות, בא לידי ביטוי בסבב השלישי. בכהונה השלישית כסמנכ"ל שיווק בחברה גדולה, אחרי עשר שנים של ניהול שיווק בכיר.
וכמה מנהלי שיווק כאלו אנחנו מכירים? ספורים. כאלו שניתן לספור על יד אחת או שתיים בחברות המובילות בענף. אבל סורל לא מכיר את ישראל והוא מכיר את העולם והבעיה שהוא מביא לבמה היא בעיה עולמית ולאו דווקא ישראלית. וכאשר אנו רואים את הצעירים הללו בקדנציה הראשונה שלהם, אנו רואים בעיקר רצון לא לטעות, לא לזוז מהמסלול הבטוח שאיש לא יערער על הצידוק שהיה במינוי שלהם. וכשהם מגיעים לבשלות של שלוש-ארבע שנים ומתחילים להיות מעולים הם רוצים כבר הלאה, לתפקיד הבא, לחברה הבאה.
נכון, יש יוצאים מהכלל, כמו בכל כלל, אבל אלו מעטים והם באמת כוכבים גדולים. ואלו ממריאים רחוק ומביאים את הארגונים שלהם רחוק אבל הם היוצאים מהכלל. הטובים שבהם עוזרים אומץ ומביאים מתחתיהם בעלי ניסיון רב מהם אשר ישלימו את החסר שלהם בניסיון, בבשלות ובאומץ. יש גם יוצאים מהכלל שמצליחים לבד. המטאורים. הם באמת ספורים על כף יד אחת ואני מצדיע להם כל בוקר מחדש.
אבל כשהעולם כל כך מבולבל וההחלטות הנדרשות כל כך קשות והאומץ הנדרש הוא כל כך רב, תנו כבוד לניסיון. לוותק. תנו אפשרות לטובים ביותר להישאר בשיווק ולעשות עוד קדנציה ותגמלו אותם בשמיים ותנו להם עצמאות ועודדו אותם להמשיך ולעשות את מה שהם הכי טובים בו. להפוך את הידע הרב שלהם לאומץ לשנות את המטריצה הקבועה והמשעממת של השיווק ולעשות דברים אחרת. כי רק האומץ ינצח. לא המחקרים.