לזוגתי יש סיפור המנסה להדגים את האמונה העיוורת שלי בביקורות אינטרנטיות. בנסיעה שלנו לשיקאגו התעקשתי למצוא באינטרנט המלצות למסעדה יפנית טובה. לאחר חיפושים ומאמצים רבים התלבשנו בהידור מאופק ושמנו את דרכנו לאזור שכוח אל בשיקאגו שם הבטחתי לה, נמצאת היפנית הטובה ביותר בעיר – כך על פי האינטרנט והמלצות הצרכנים שמצאתי. בשביל לחסוך לכם את השלב בו היא מתפקעת מצחוק ומתארת את המסעדה אליה הגענו אסכם זאת כך: הגענו לבושים יפה למסעדת פועלים שכונתית, בשכונה בינונית מאוד, שהגישה אוכל יפני מתחת לבינוני אבל עשתה עבודת אינטרנט מעולה, כנראה, עם סוכנים ומבקרים שתולים.
"ביקורות צרכנים זה הפרסום החדש" טען המאמר הראשי של אחד מאתרי האינטרנט המובילים בעולם לשיווק לפני שבוע. עשרות אתרים הוצגו במאמר, אמריקאים בעיקר, המדרגים כל מה שניתן לדרג מרופא המשפחה ועד רופא השיניים, המורה, המרצה, וכמובן מוצרים מאלקטרוניקה ועד מכוניות. בכל חודש צצים עשרות אתרים חדשים, אומר המאמר, המונעים על ידי הדחף הבלתי נלאה של צרכנים לחלוק את תחושותיהם עם העולם. האתר היחיד שלא מצאתי היה, והוא עוד יגיע, הוא אתר שידוכים המדרג את איכות החברים והמועמדים להכרות באמצעות המלצות הדייטים הקודמים ובני הזוג מהעבר.
השיגעון הזה הולך ומחמיר תוך שגוגל נכנסת לתמונה עם שירות המפות שלה המחבר בין המלצות החברים וממקם כל דבר, המלצה או אתר על גבי המפה. זה, בקישור לסלולארי הופך את ההליכה שלנו ברחוב למסע מוחלט בעקבות המלצות החברים האנונימיים שלנו באינטרנט. בישראל, למזלנו, נושא הדירוג והמלצות החברים עדיין לא תפס בעוצמה האמריקאית ואולי הפעם אנו מצליחים להקדים את העולם בהקאת הכת החדשה והמסוכנת מכולם, דעת ההמונים.
המהפך הקרוי "רפובליקת הצרכנים" הוא מהפך מסוכן ולא רק מבורך. הכת האלימה הזו המשבחת או ההורגת מוצר או שירות באמצעות פוסט תמים לכאורה הופכת את שאלת ההתמחות, הידע והביקורת המקצועית ואפילו את שאלת ההתאמה האישית לבעיה אמיתית. הרי העולם החדש מורכב מאלפי תתי קבוצות ואפיונים, מה שמתאים לי לא מתאים לך וחוזר חלילה. אבל עולם הדירוג מתעלם מהתובנה הזו והופך את כולנו לצרכן אחיד בעל דעה וטעם זהה האמור להתרשם מכמות התגובות ואלימותן ולא מאיכות המדרגים.
תחושת הבטן שלי אומרת כי מדובר בטרנד חולף. הצפת המידע הלא מסונן והלא מאופיין חייב להסתיים לטובת מערכת כלים משוכללת יותר שתדע להתאים בין טעמנו ואופיינו לבין ההמלצות והדרוגים. האינפורמציה העוברת מפה לאוזן באמצעות חברים או ידידים שאנו מעריכים את דעתם ויכולים להיות עבורנו מודל חיקוי חייבת להחליף את טירוף הדירוגים וההמלצות האנונימיות. והשבוע קיבלתי חיזוק מסוים לתחושה שצרכן הישראלי לפחות מחפש קצת שקט מהאוטומט הדיגיטלי.
בנמל תל-אביב, בפסטיבל המשחקים שהתקיים השבוע, ביקרו 40,000 איש ושיחקו במשחקים הישנים והטובים שאהבנו בתור ילדים. דמקה ענקית, דוקים בגודל אדם, שלשה מקלות, כסאות מוזיקליים ,באולינג ואפילו געגע – המשחק שבו מפציצים אחד את השני בכדור. מאות אנשים עמדו סביב כל משחק כזה עם חיוך גדול מרוח על הפרצוף שלהם והמתינו בסבלנות לשחק בתורם במשחקים ארכאיים כולל מכונות משחק מהסוג הישן שהיו נהוגות בגלידה מונטנה: פאק מאן, פליפרים וצוללות. ב "הארץ" של שישי האחרון מספר לנו עמוד שלם על ההצלחה של "חלב של פעם" החדש וגם "עלמה" ומהדורות נוספות של ממתקי עבר היו להצלחה גדולה השנה.
התורים הארוכים וההצלחות הללו החזירו לי את האופטימיות בשכל הישר. אולי הם אומרים, בצורה עדינה, שהגענו לרוויה טכנולוגית והמגע האישי ורוח הצופים והגעגוע לפשטות עשויים לחזור במין תנועת מטוטלת כלשהיא. ואולי רפובליקת הצרכנים הדמוקרטית הזו עוד לא מצאה את הכלי הנכון לנהל את עצמה והצרכן נכנס לאנרכיה מוחלטת שבסופה הוא יבקש דיקטטורה או במינימום, שלטון קומוניסטי?
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה