אנחנו הבינוניות במיטבה

אמנם יום העצמאות עבר וחלף לו אבל הוא עורר אצלי הרהורים על המהפך הישראלי שעברנו בשנים האחרונות. משנאה עצמית יוקדת וכמיהה לכל מה שמסמל חוץ לארץ, הפכנו לתומכי הישראליות החדשה מהמטבח ועד למדורי האופנה. מה ששלנו הוא טוב, לפעמים הכי טוב, ובטח לא סובל מרגשי נחיתות. מצחיק איך רק לפני כעשור הייתה הישראליות ערך מיתוגי שצריך היה להדחיק ולמלא בתוכן אחר מפחד הבינלאומיות. אבל עבורי, המהפך הזה מסמל בעיקר את שביעות הרצון העצמית, המוגזמת לעיתים, שאנו חשים לגבי עצמנו. השבועון "TIME" ענה לעצמו, לא מכבר, על השאלה למה הישראלים לא רוצים שלום בכך שטען כי החיים הטובים יחסית בישראל מקהים לכולם את הרצון לקום ולשנות את הקיים.
הגיליון החדש של מגזין "The Marker" עוסק בשאלת ניהול הקריירה וכמובן שב ושואל את שאלת דור ה-Y והשפעתה של שוק העבודה. בתקציר מהיר, דור ה-Y רוצה לעבוד פחות, מחפש סיפוק מהיר ולא רוצה אחריות ניהולית. תוסיפו לזה את הדרישה להשתכר הרבה ושאיפה בל תתואר לטייטלים ותקבלו את המצב הפרטי שלי בראיונות עבודה. בעשור האחרון עברתי מיחס של אחד לחמישים למציאת תקציבאי, ליחס של אחד למאה ראיונות וגם אז הולך ופוחת הדור. הסיכוי למצוא עובד טוב מתחיל להיות זהה לסיכוי למציאת בן זוג אידיאלי. מה שנקרא: קיים אבל דורש הרבה ויתורים.
כאשר אנו משליכים את הבעיה הזו לתחום השיווק, המציאות הקשה הולכת וגדלה. ממקצוע זוהר הפכה העבודה בתחום לברירת מחדל של מי שלא מצא את עצמו בתחומים אחרים. החלום להיות דון דרייפר התחלף בחלום להיות אחד מיזמי "מסודרים" ואם לא אז אחד מיזמי AM-PM או סתם איש נדל"ן או בעל בית קפה שהופך רשת או ברוקר אגדי שהופך מולטי מיליונר. כל אלו מציתים את דמיונם של הצעירים ואנחנו, בעלי המלאי של משרות השיווק, עברנו לסוף התור.
וזה כמובן בלי לדבר על קבוצת הרוחניים ועל בוגרי "מדיסין" ועשרות בתי הספר לרפואה אלטרנטיבית ועל אלו שרוצים להיות טאלנט ועורך תוכן ועל אלו שמעדיפים למכור מהבית מוצרים ב- E-BAY ולשבת בבתי קפה ועל אלו שרוצות בעיקר לגדל ילדים ועל אלו שסתם לא מוכשרים לשום דבר.
עכשיו תחשבו איפה זה מותיר אותנו, המעסיקים, בתחום השיווק. מתחתית הסולם החברתי-מעמדי החדש אנו צריכים לחפש את היורשים הצעירים ולגדל ולטפח אותם, בידיעה שמחר הם כבר לא יהיו כאן, שלא לדבר על מי שיישאר אצלנו במסלול - מעט כוכבים מוכשרים והרבה כאלו שלא מצאו את עצמם במקומות אחרים. והם לא באים אלינו.
עולם השיווק והפרסום סובל קשות ומפרפר את הפרפורים האחרונים ביכולת למשוך אליו את הכוכבים והטובים. ככל שחולפות השנים מצטרפים לאנשי השיווק חברי דור ה-Y, שבנוסף לכך שהם כוכבי הליגה המשנית, הרי שהם רוצים לקבל הרבה כבוד ולתת מעט עבודה, לעבוד לא מהלב ולא מהנשמה ובטח שלא מתשוקה יוקדת, לשנות את עולם השיווק לטוב יותר.
ומה הקשר ליום העצמאות ולישראליות? הרי גם אני, אוהב ישראל מושבע, לא חושב שהכול מושלם. שביעות הרצון העצמית שלנו לא מדרבנת להשתפר ולשפר את ישראל. כך גם בשיווק, שביעות הרצון של דור ה-Y מבהילה, בעיקר כאשר מדובר בדור בינוני להחריד, וכתוצאה מכך הסיכוי לפרוץ דרך קטן. אבל אולי זו גם ההזדמנות: הטובים שיבואו עכשיו אל התחום, יבריקו ויהפכו כוכבים מהר מאוד.