יום ראשון, 28 בפברואר 2010

לתרום או לעשות?

נושא המעורבות הקהילתית של מותגים והדרך שבה חברות תורמות כספים לטובת הקהילה מקבל באחרונה תפנית. קופת התרומות של המנכ"ל ובה מיליונים המחולקים לארגונים שונים על פי שיקול דעת פוליטי הייתה בהחלט התפתחות יפה מהתקופה בה חברות לא היו פעילות כלל בתרומה לקהילה אך לאחר שמרבית החברות החלו לעשות כן, כל אחת על לפי ראות עיניה, חלים בשנים האחרונות שינויים מהותיים בתפיסה ההופכים את התרומה לפעולה שיווקית ולא פעולה כלכלית גרידא.

לא מכבר סיפרתי על הנעליים של טום מארה"ב התורמים זוג נעליים על כל רכישת זוג. השבוע גיליתי עוד מותג, הפעם אוסטרלי, "בייבי טרזה", מותג אופנה התורם פריט זהה על כל פריט שנרכש לתינוקות חסרי כל. "איקאה" ארה"ב החלה בפרויקט בו היא תורמת מנורת לד מדגם "סאן לד דסק", מנורה הנטענת בכוח השמש, ליוניצף עבור ילדים בעולם השלישי, על כל מנורה כזו הנרכשת בארה"ב. מגמת פריט תמורת פריט, מתחילה לתפוס ובגדול.

כיוון אחר מביאות דווקא חברות כמו אורנג' בריטניה ובוסט האמריקאית . הן מריצות מזה תקופה תוכנית מיוחדת לעודד התנדבות בקרב צעירים מעל גיל 16. תמורת מספר שעות התנדבות בקהילה, הכוללות צביעת גנים, טיפול בקשישים, ניקוי יערות ועוד, מקבלים הצעירים כרטיס חינם לאירועים והופעות מיוחדות אותן מארגנת החברה. הדרך היחידה להגיע לאירועים מיוחדים אלו היא ההתנדבות ובכך מעודדת החברה ומחנכת את לקוחותיה לתרום לקהילה ומתגמלת אותם בתמורה.

הגישה הזו מזכירה במקצת את התיאוריה לה מטיף מוחמד יונס, זוכה פרס נובל מבנגלדש האחראי על מיסוד תפיסת המיקרובנקינג, גישת ההלוואות הקטנות לעניים ללא בטחונות. לתפיסתו העניים אינם זקוקים לתרומות אלא להשקעות אמת שיאפשרו להם לצאת ממעגל העוני. כך גייס יונס את "דנונה" העולמית למיזם מיוחד בבנגלדש להקמת מפעלים קטנים ליוגורט באזורים הכפריים היוצרים מעגל שלם של תעסוקה ותזונה. התושבים מגדלים פרות, המחלבות רוכשות מהם את החלב, מספקות להם פרנסה ומוכרות להם חזרה יוגורט במחיר העלות המאפשר לגדל את הילדים ללא רעב, בהזנה מסודרת ובעלות אמיתית, ללא רווח. דנונה הודיעה לא מזמן כי לאור הצלחת המיזם בבנגלדש היא בודקת מדינות עולם שלישי נוספות שם היא תפעיל מיזמים דומים.

גם פפסי וגם קוקה-קולה בארה"ב הוציאו השנה תוכניות מיוחדות בנושא התרומה לקהילה. "פרויקט הרענון של פפסי" מבטיח לתרום 20 מליון דולר עבור נושאים ומטרות חברתיות אשר יוגדרו על ידי הצרכנים בפעילות ענפה שהמותג עושה ברשתות החברתיות. שם מעודדים את הצרכנים להציע, להצביע ולייצר מודעות לפרויקטים בהם הם מעורבים ובכך להגדיל את הסיכוי לקבלת מימון מהמותג לפרויקט. קוקה-קולה לא נשארה חייבת. במסגרת פעילות הסופרבול שלה היא מציעה לגולשים להעניק בקבוקים וירטואליים אחד לשני ועל כל בקבוק שכזה תעביר החברה דולר אחד לארגון נוער העוסק בקידום נוער במצוקה.

כל אלו מצטרפים לעשרות פרויקטים של רשתות שיווק כמו טרגט, טסקו ואחרים המציעים תרומות לבתי ספר תמורת איסוף חשבוניות קנייה ונאמנות ההורים לחנויות שלהם. כל הפרויקטים הללו מייצגים תפיסה חדשה לתחום המעורבות הקהילתית. תקנו ואנו נתרום. תגדירו למה לתרום ואנחנו נעביר זאת בעבורכם והשתתפו איתנו בצורה אקטיבית בפעילות התנדבותית ואנחנו נתגמל אתכם. כבר לא מדובר במתן בסתר או בהחלטות מנכ"ל והנהלה. אם הצרכנים יצרו את ההכנסות זכותם לקבוע לאן ילכו התרומות ולראות פעילות אמיתית של המותג שלהם בתחומים הקרובים ללבם. ממתן בסתר ולהחזיר לקהילה עברנו למעורבות קהילתית אמיתית המובלת על ידי הצרכן ובה המותג משמש רק צינור לביטוי רצונות הלקוחות שלו. וזו בהחלט התקדמות.

קבוצתי זה הכי

כבר כמה חודשים שאני מרגיש החמצה. כולם מסביבי מדברים על קבוצות רכישה, נרשמים לקבוצות רכישה, משקיעים בקבוצות רכישה ורק אני לא מצליח להתחבר לטרנד. העיתונים מלאים בידיעות על אלפי רוכשים וסכומים מגוחכים פר מטר שבהם נוכל לרכוש דירת חלומות ואפילו ארץ נהדרת הופך את קבוצת הרכישה לטרנד הזכאי למערכון.

גם שם באותו המערכון עולים ויוצאים החוצה כל אותם חסרונות ומגבלות שבגינם אני מפחד להצטרף ואפילו גורם לי לבטל בשבוע שעבר פגישת הכרות עם יזמי אחד המגדלים הלוהטים כרגע בעיר שבקבוצה שלו כולם , אבל כווולם רוכשים דירות. אפילו מנכלי הבנקים ושמות מפורסמים אחרים.

אבל, אי אפשר להתעלם מהעובדות. קבוצות הרכישה הצילו את ענף הנדל"ן הישראלי והפו את היציאה מהמיתון הנדל"ני בישראל למהירה ביותר בעולם. הקבוצות החזירו את הנדל"ן להיות התפוח אדמה הלוהט ביותר בעיר. אפילו יותר מרומניה בימיה הזוהרים. שם, לפני המשבר, ניסינו את תפיסת קבוצת הרכישה כפתרון לקבוצת נדל"ן ישראלית שרצתה להקים פרויקט ענק ונכשלנו לחלוטין. הרומנים לא הבינו מה הגליק הגדול בלקנות חלומות על נייר גם אם בהנחה גדולה. הפחד מכך שהחברים שלהם יסדרו אותם גבר על פיתוי שבהנחה.

הקבוצות הללו הם התפתחות קיצונית של שיטת "חבר" מועדון אנשי הקבע שהייתה השיטה המוצלחת ביותר לקידום מכירות של כל מוצר או שירות בשנים האחרונות. אולי אפילו אפשר לראות את ההתחלה בגני מעורבות ההורים בתל אביב של לפני 20 שנה שם לקחו ההורים בידיים את חינוך הילדים. אבל העמותות שברו אפילו את "חבר" . ההנחה על רכישה קבוצתית נראית כרגע כחדשות של אתמול לעומת החלום הזוהר של קבוצת הרכישה.

כבר כמה שבועות מקננת בי השאלה האם ניתן לעשות שימוש בתפיסת קבצת הרכישה גם בענפים אחרים ומה בעצם המניע הפסיכולוגי של ההצלחה מאחורי הקבוצות. אם נפענח אותו ונשליך אותו לתחומים נוספים נמצא פטנט חדש.

הצורך או המניע של הטרנד, לתפיסתי, מצוי בתכונה היהודית-ישראלית של – "לסדר את השיטה". נתנו לנו דרך, תיאורטית, לדפוק את הקבלנים. לחתוך את הרווח שלהם ולחסוך את דמי התיווך הנוראים שהם לוקחים על הסיכון, האחריות והטיפול בפרויקט.

הביטחון הישראלי שלנו שאנו יכולים לעשות כל דבר יותר טוב, לקנות כל דבר יותר בזול, ושאסור אבל ממש אסור שמשהוא ירוויח עלינו , הם המפתחות לנהירה הזו אל הקבוצות וההתעלמות המוחלטת מהסיכונים ומהאיכות. אז אולי ניתן לקחת את הרעיון הזה, את הצורך הכול כך יהודי-ישראלי הזה, ולעשות בו שימוש נוסף לצרכי קידום מכירות של מוצרים ושירותים נוספים?

אני מוצא קו ישיר בין ההתפתחות של הרשת הרביעית, אותם מחסני מכירות ענקיים כמו רמי לוי, חצי חינם, כמעט חינם ואחרים, ובין קבוצות הכישה. גם כאן הרצון לדפוק את השיטה, את הרווח שעושים עלינו רשתות השיווק המוסדרות בבעלות הטייקונים והעשירים, הביא אותנו אל הרשת הרביעית. לא שממש יותר זול שם ולא שיש שם משהוא שאין במקום אחר. אבל דחילק, זה של איש פרטי שעובד לבד ויכול להרוויח פחות ואנו לא צריכים לפרנס את כל המטות הללו והפרסום הזה ומשכורות המנהלים.

אז מהיכן תפתח הרעה הבאה? אולי קבוצות רכישה לחופשות שיחכרו ישירות מטוס ויסגרו דילים עם מלונות וכפרי נופש? אולי קבוצות יבוא משותפות שיביאו רכבים ישירות מהיצרן ויעקפו את היבואן הרשמי? קבוצות שישלחו נציג אחד לאברקומבי שייקנה בשביל כולם ויביא לבד במזוודות את הסחורה? כמעט בכל תחום ניתן למצוא רעיון שיגלם את "דפקנו את השיטה" וחתכנו את פערי התיווך ויכול להיות ש"חבר" – הרשת הרביעית וקבוצות הרכישה הם רק זרזיף חיוור, תחילתו של טרנד הרבה יותר עמוק המושתת על התרבות העתיקה שלנו ומשולב ב "שובה של הקמצנות" עליה כבר כתבתי בעבר.

לא לצאת פריירים , גם במחיר שיעלה לנו בסוף יותר, היא מפתח לשיטת שיווק נוספת שיכולה לעשות כאן נפלאות. לא בהכרח התוצאה היא החשובה אצלנו הישראלים אלא הדרך והאגו ומהצורך הזה ניתן אולי לפתח מטעמים שיווקיים.

איך לא חשבו על זה קודם?

שיווק טוב הוא ניצול הזדמנויות. שיווק רע לא עושה זאת ושיווק חסר דמיון אפילו לא חושב שהייתה כאן הזדמנות. הזדמנות היא מפתח לפעולה שיווקית פורצת דרך. כזו שבאמת משאירה את המתחרים שלך פעורי פה וגם את הצרכנים. הסיפור שלנו השבוע הוא על הפספוס הגדול ביותר בהיסטוריה השיווקית של השנים האחרונות אבל לא רק על זה. הדיון הזה רחב יותר והוא על השאלות שצריך לשאול את עצמנו כאשר אנו בוחנים רעיון תקשורתי בעידן החדש.

אוואטר הוא סרט מדהים. אפילו חסר מנוחה שכמותי מצא את עצמו מרותק במשך שעתיים וחצי בלי יכולת או רצון לזוז מהכסא ותאמינו שזה קשה לי מאוד. הטכנולוגיה, האנימציה והתסריט הנאיבי יוצרים אצל המבקר תחושת חיבור רגשי מדהימה לכל מה שנמצא על המסך. אפילו הפרומו של סרטי הילדים העתידים להגיע מעוררים התפעלות בקהל . הישיבה עם המשקפיים והרצון שלנו לסחוט כל שנייה של תלת מימד גורמת לנו לבלוע כל מה שמוקרן על המסך ולשחרר קריאות התפעלות אחת לכמה שניות. רק תנו לנו סיבה להתרגש.

עכשיו תארו לעצמכם שהיה בא מפרסם חכם אחד. שהיה חושב בזמן על הפוטנציאל והיה מוציא לקולנועים סרט פרסומת בתלת מימד. לא צריך את הוליווד בשביל זה. סרטי תלת מימד כבר עשו בישראל במרכזי מבקרים לפני שנים. בעלויות נמוכות מאוד יחסית להפקות הראווה שאנו רגילים ממחזות הזמר המלווים כרגע מותגים שונים. אז איך פספסנו את זה? הפרסומת הזו הייתה הופכת לשיחת העיר והייתה מייצרת חווית מותג שטרם נראתה כמוה.

את השאלה הזו שאל אותי השבוע יונה ויזנטל, סמנכ"ל התוכן של יס. "איפה כל המפרסמים החכמים היו", הוא גיחך מתחת לשפם. "לאן נעלמתם כשהייתה הזדמנות לעשות משהוא באמת אחר". והוא צודק. איך, . תארו לעצמכם את התגובה בקהל לבקבוק משקה המרחף באוויר ונמזג לתוך כוס תלת ממדית היישר מעל ראשי הצופים. שלא לדבר על הפוטנציאל שיש כאשר צרכן רוצה לראות פרסומת ובטח ליצירת ריגוש אמיתי ותחושה של מותג גדול מהחיים.

פדיחה אמיתית שגרמה לי לחשוב על הפספוסים הרבים שאנו עושים כמפרסמים כאשר אנו מתעלמים מהזדמנויות אקטואליות שנוצרות ביום יום כתוצאה מהתרחשויות טכנולוגיות או סתם מהזדמנויות עיתוי. יום האהבה, האם, האב, חג כלשהוא או חיבור למותג תוכן אחר או פעילות כלשהיא. כולנו , למשל, הפכנו לעבדים של מכונת ה- גי פי אס. אז איך זה שעוד לא חשבנו על פרסומות הבאות לנו בזמן הניווט. למשל, חנויות הנוחות שישתלו שם אינסרטים קצרים שיצוצו להם בכל פעם שאני עובר ליד חנות של "ילו" ויציעו לי לעצור לקפה?

וזו לא רק הזדמנות טכנולוגית. מרטין לנדסטרם מציג החודש בבלוג שלו סיפור על מכון כושר בקהיר שביצע את קמפיין ההשקה שלו באמצעות פעילות חכמה במספרות. הוא החליף למספרות בעיר את הסדינים העוטפים אותנו בעת התספורת והדפיס עליהם גוף חטוב של מתעמל בעל שרירים. כאשר אתה מנסה להיות יפה במספרה ויושב מול הראי ,חצי שעה, זו הזדמנות נהדרת לדמיין איך יכולת להראות הגוף שלך, בזמן ייפוי השיער, אם רק תלך לחדר כושר. ההזדמנות נמצאת לפעמים במצב הצבירה הצרכני לאוו דווקא בטכנולוגיה.

באחד מהספרים החדשים בנושא הפרסום של העשור הבא מתוארים

ארבעה כללים לעולם הפרסום החדש:

: , להיות קרוב ואישיProximity

, להיות איפה שהמתחרים לא נמצאיםExclusivity

, להיות ברקע של המסר ולא המסר עצמוInvisibility

להיות בלתי צפויUnpredictability

ארבעת הכללים הללו כל כך הגיוניים שלא ברור למה אנו לא מצליחים ליישם אותם ואולי הם צריכים להיות הנוסחה החדשה לבדיקה של רעיון תקשורתי ודרך המימוש שלו. ובלי שום קשר. פישלנו. אוואטר היה הזדמנות מפוארת לייצר שיווק אחר, פריצת דרך אמיתית ורעש ובאאז וכל מה שאנו רוצים. ואנחנו פספסנו אותה.

יום ראשון, 7 בפברואר 2010

2010 ברוכה הבאה

כל הבלוגים ,מכוני הטרנדים ועיתוני השיווק הזדרזו כמובן לפרסם את רשימות הטרנדים שלהם ל 2010. כל אחד מהם רואה את זה כמובן קצת אחרת ובמשוואה הישראלית הכול מקבל פרספקטיבה שונה . אז ניסיתי, עבורכם, לסכם ולנפות את הטרנדים הרלוונטיים לישראל ולהרכיב מטרנד וואצ' וטרנד האנטר וכל ייתר האתרים הפופולאריים את הרשימה הרלוונטית שלנו.

כבר כתבו כאן על שובה של הקמצנות. זו מתחברת עם שניים מהטרנדים הבולטים שהוגדרו בדוחות: תרבות הברטר ופריחתו על ענף ההשכרות. מצד אחד צופים האתרים את חזרתם של העסקים למתכונת רגילה ושגרתית אך לצד החזרה לתרבות הצריכה הרגילה המשבר שהיה , או לא היה, ישאיר צלקת. ברמה הצרכנית המשבר פיתח את הקמצנות: קונים דברים שצריכים ולא סתם, את תרבות ההשכרות – לא חייבים לקנות אפשר לשכור הכול: תכשיטים, מכוניות, תיקים, בגדים ואפילו ריהוט ואת תרבות ההחלפות או תרבות הברטר. קח מה שאני לא צריך ותן לי את שאתה לא צריך. לא חייבים לזרוק ולא חייבים לתרום ובטח שלא לאכסן סתם בארון. החלפות והשכרות זה האופנה החדשה.

תרבות הפופ אפ תמשיך לפרוח. חנויות הפופ אפ ימשיכו לעלות ולצידם מסעדות וברים ותערוכות וכל דבר שניתן להפוך אותו לזמני ומוגבל. העיקרון: כל מה שניתן להגביל בזמן יחד עם הצורך בריגושים מהירים יחד עם הצורך בקניית פריטים לא סדרתיים וההשתנות הבלתי פוסקת של אופנות הופכות את הפופ אפ לשפה שתגלוש מתחום הפרסום לתחומי הצריכה האמיתית. אנחנו נרצה פחות קבועות ויותר משתנות, אם נאמץ מונחים מתחום המאזן הכספי.

בתחום המגורים צופים כל האתרים את מותה הסופי של מגמת המעבר אל הכפר. הסיפור האמיתי הוא ערים ואורבניות. לתוכה ננסה לצקת כמה שיותר ערכים אקולוגיים וניסיון ליירק את החיים אבל עדיין – בתוך העיר, במרקם האורבני ובתרבות חיים אורבנית. הפרבר האמריקאי ולצידו החלום על פרדס חנה הופכים יותר ויותר לתופעה אזוטרית.

בתחום השירות צופים כולם את עלייתו של השירות העצמי. מלונות בשירות עצמי, ברים בשירות עצמי, רפואה בשירות עצמי ועוד. אנו מחפשים להיות תלויים פחות ופחות ובגורמים שלישיים ולנסות לפעול בעצמנו כמה שיותר. עליית תחום השירות העצמי תגלוש לתחומים רבים ותנסה להחליף כמה שיותר אנשי מקצוע ושירות ולהפוך אותנו בלתי תלויים בסביבה.

יהיו המגמות המעניינות בתחום הפרסום. פרסום פשוט, אריזות פשוטות ונקיות, Simpletising & youvertising

מסרים ברורים , ופרסום יותר אינפורמטיבי מצד אחד ובצד השני של המשוואה שימוש גדול בצרכן לצרכי פרסום אם כיוצר, אם כנשא של הפרסום ואם כמעביר את זה הלאה. המעורבות של הצרכנים בפרסום ובפיתוח מוצרים תגדל והשפעתם על התנהגות המשווקים תהיה עצומה.

המון הזדמנויות אומרים כל האתרים קיימות כרגע במרחב. אנו עומדים בפני ריצה מסחררת קדימה. אבל הטרנד המעניין ביותר הוא תגובת הנגד, אם ניתן להגדירה כך, למכת המדיה החברתית. בתחזית השנתית מציג טרנד וואצ תפיסה חדשה תחת השם

Mass mingling

לתפיסתו, יחד וכתוצאה מהגידול בפעילות האון ליין גדלה הכמיהה למגע אנושי חם. שכחו, אומר האתר, מהתחזית הקודרת על חיים בעולם מנוכר, העולם הווירטואלי הופך להיות כלי לסינון והכנה למגע אנושי חם, ליציאה החוצה מהבית ולמפגש מקרי בין אנשים דומים אבל מפגש פיזי. ככל שהאנשים ישתמשו יותר באותם המסננות הוירטואליות ייקל עליהם להחזיר לחייהם את המגע האנושי אבל צורה מדויקת יותר עם דומים להם. המהפכה הוירטואלית אף תהפוך אותם פתוחים יותר למפגשים חד פעמיים, המוניים, חפוזים או לא, בגלל יכולת התקשורת המקדימה. האם אנו חוזרים לשפיות?

די נמאס!

בשבועות האחרונים התפרסמו בכל העולם דוחות סיכומי השנה והעשור, בדרך כלל חומר די משעמם לקריאה. אבל דו"ח אחד,

Big Won 2009

הדוח הגלובאלי המפרט את הזוכים הגדולים של פרסי הקראייטיב בעולם ופורסם באדוורטייזינג אייג, עצר את נשמתי. רק קמפיין אחד מבין עשרת הזוכים הגדולים של פרסי הקראייטיב בעולם היה קמפיין מדיה מסורתי.

הדוח הזה מסכם את הזוכים בכל התחרויות בעולם ומנסה לייצר מדד אחד לקמפיין הקמפיינים, זה שזכה בכמה שיותר פרסים בכל התחרויות בעולם.

כבר בטח למעלה מעשור אני צועק, כותב, מדבר ומנסה לעורר את חבריי הפרסומאים והמשווקים לשים לב כי קיצו של עידן הפרסום הטהור הגיע. קופי אחד המתורגם לקמפיין מדיה נקי ומבריק המפורסם או משודר באחד המדיומים המוכרים לנו. ככה סתם. זה נראה כמו ליצן הדיוט אחד שעומד על במה ומעיד על עצמו ומבקש מהצרכנים לקנות אותו. רק אחד מבין הקמפיינים הללו, היה כזה. קמפיין לבית הכולבו הלונדוני, הראווי ניקולס.

שנים כבר חלקכם הגדול אומר לי : די, אתה בסך הכול מנסה למכור לנו את הסחורה שלך. חלקכם, הנועזים, האמיצים, הפתוחים מוכן לנסות ומעביר תקציבים, גדולים יותר או קטנים יותר, לבחון את הדרך האחרת. ומשיג תוצאות מרשימות בעקבות כך. אבל עדיין, בסוף, חוזר לדרכו. קמפיינים בעלי חד כיווניות. אתם אומרים, הצרכן, כאילו שומע.

ועכשיו בא האדוורטייזינג אייג, התנ"ך הגדול בעולם השיווק, ואומר בצורה ברורה: תשעה מבין עשרת הקמפיינים המובילים בעולם בשנה האחרונה היו קמפיינים של מעורבות צרכנים, שכללו בצורה זו או אחרת אקטיביזציה של צרכנים, נגיעה, הפעלה, דו שיח, דיאלוג. המפורסמים מביניהם היו קמפיין הבירה של גיימס רדי בקנדה, קמפיין הריקוד של סאצי עבור טי מובייל וכמובן הקמפיין המבריק למציאת השגריר על האי הבודד של מדינת קווינזלנד.

אז אולי נפסיק להלחם בעצמנו ופשוט נלך עם זה. נלך עם המודל החדש של הפרסום ונערב ונערבב את הצרכנים בתקשורת השיווקית בכל מיני צורות ואפשרויות וניגע בו ונשתף אותו וניתן לו לייצר את הקמפיינים. זה לא מגוחך להמשיך להוציא מיליונים על שפה שכבר עברה מהעולם? זה כמעט כמו ליצור קמפיינים באידיש ולשדר אותם בערוץ 2, לפעמים עם תרגום ולפעמים בלי. אנחנו רחוקים מרחק נגיעה מהשלב שבו זה לא יהיה לא יעיל, אלא מגוחך.

מעורבות צרכנים היא השלב הראשון והבסיסי של השיווק החוויתי. היא אמצעי לגעת בצרכן באמצעות הפעלתו בשיטה כלשהיא אשר תגרום לו לעצור, לשים לב לקמפיין, לקחת חלק ביצירתו ולהתעניין. בעולם כבר הגיעו לשלבים מפותחים יותר בהם הצרכן עצמו מייצר את הקמפיינים הרשמיים של המותג ומחליף את משרד הפרסום.

אז בואו נבטיח לעצמנו משהוא קטן לשנה הבאה. בואו נתחייב כאן שרבע, רק רבע מהפרסום שלנו בשנה הקרובה יהיה בשפה הנכונה, האמיתית, שפת הדיאלוג. לא מדובר בשאלה אינטרנט או טלוויזיה, או אירוע או קמפיין. מדובר במהות, מה הוא הבסיס של הרעיון התקשורתי הנמצא ביניינו לבין הצרכנים . מה הוא הדבר עליו אנו מדברים: עלינו המותגים או עליהם הצרכנים?

כאשר בחור או בחורה מגיעים לדייט ומדברים רק על עצמם אנחנו אומרים שהם מרוכזים בעצמם, נרקיסיסטים, ולא שווים דייט שני. כאשר מתעניינים רק בנו ולא מספרים כלום על עצמם אנחנו חושבים שיש להם מה להסתיר.

מי מכניס אותי למיטה?

בשבוע האחרון הביצה געשה בהתרגשות: לפייס בוק יש נציגות ישראלית רשמית ועכשיו ניתן יהיה להפוך אותו לכלי שווה זכויות בפרסום שלנו. מהפך. הכלי האולטימטיבי מגיע לשוק. האומנם?

ניסיתי השבוע להגיע לתובנה פנימית, למה בעצם החדשה הזו אינה מרעישה אותי ומה מפריע לי בסופו של דבר בהתלהבות הזו מפייס בוק. האם אני פשוט צר אופקים או שיש פה משהוא, שוב, שכולנו מפספסים בהתלהבות שלנו מפתרון תורן שנועד להציל אותנו מחוסר האונים ביכולת שלנו באמת לגעת בצרכנים.

יש לנו היום שתי בעיות מרכזיות בעולם השיווק. האחת היא להגיע אל הצרכנים , להעביר להם מידע והשנייה היא ליצור איתם מערכת יחסים רגשית, אוהבת, שיוצרת זכירות וקשר שיוצר העדפה שיוצר נאמנות.

בואו ננסה להיות לרגע גסים קצת, אולי אפילו קצת בוטים וננסה להשוות את עולם השיווק לעולם ההיכרויות. אין ספק שעולם ההיכרויות עבר שדרוג משמעותי בשנים האחרונות באמצעות האינטרנט. הסיסמא האלמותית של "סלקום" בהשקתה – "אתם אף פעם לא לבד", מממשת את עצמה בעולם הזה בזכות הכלים המשוכללים של האינטרנט, כל אחד וטעמו. מאתרי ההיכרויות ועד הרשתות החברתיות האינטרנט הפך את היכולת להכיר לנגישה מאוד. משרדי השידוכים של פעם שהציעו אלבום תמונות ולעמים גם קלטת וידאו ממנה יכולת להתרשם אבל אז היית צריך ללכת לדייט . האינטרנט פתר את המועקה הזו. לא צריך "לקנות" מוצר מבלי להתנסות קודם, התנסות חלקית באמצעות דיאלוג כתוב בצט או במייל והפגישה הראשונה הופכת בטוחה יותר, לכאורה.

אבל אתרי ההיכרויות לא פתרו את הבעיה האמיתית. אנחנו מכירים גברים-נשים חדשים, יש לנו הזדמנות לטעום מהם מעט וגם האמינות היא לא משהוא. אנחנו יודעים שבתמונות הם קצת יותר רזים מבחיים, והם קצת יותר גבוהים ובכלל כל אחד משייך לעצמו תכונות נוספות שלא לומר דמיוניות. בקיצור, אין ברירה. זו מסננת לא רעה לדייט הראשון אבל אם לא ניפגש אחד על אחד וניגע אחד בשני לא נכיר באמת.

אבל זה באמת רק השלב התמים. עוד לא מצאו שיטה אינטרנטית לעשות סקס אמיתי, אוהב, נוגע, במחשב. אם אחרי שבחנו את אמינות ההבטחה עכשיו אנו רוצים באמת לפתח יחסים, שלא לומר יחסים רגשיים – מיניים – מחייבים, אנחנו חייבים לעבור אל המגע האישי. פגישה, לגעת, ללטף, לדבר פנים אל פנים, להסתכל בעיניים – אין ברירה. זה או זה או שנשאר לנהל מערכות יחסים דמיוניות.

ופה מתחילה הבעיה. פייס בוק הוא שכלול הבאנר. הוא מדרגה חדשה ואיכותית יותר בפרסום האינטרנטי. הוא מאפשר לנו להגיע למודעות ולהכרות באמצעות פנייה יותר מדויקת , יתר מפולחת, יותר רלוונטית ואפילו מאפשר לנו לייצר סוג של דיאלוג. זוכרים, לא אמין, שבו ברור לשני הצדדים שכל אחד עושה שם הצגה ומייפה את עצמו. פייס בוק פותר את בעיית עיוורון הבאנרים ההולכת ומתגברת לאחרונה וגם זה חלקית. תזכרו, גם באתרי ההיכרויות אנחנו מקבלים מאות ציוצים ופניות ועונים רק לבודדים. כאלה שבא לנו עליהם. פייס בוק מייצר דייטים, קנייה ראשונה. לא מערכות יחסים.

פייס בוק לא פותר את הבעיה אמיתית ממנה רוב המפרסמים מפחדים או סתם חסרי אונים. פייס בוק לא מכניס אותם, את הצרכנים למיטה הוא מכסימום מביא אותם לדייט. הוא לא יוצר מערכת יחסים רגשית ולא מייצר חתונות שלא לומר נאמנות.

הבעיה הגדולה הייתה ונשארה להתחתן ואחר כך להיות נאמן. לייצר מערכת יחסים רגשיות, נוגעות, כנות ואמיתיות. ובשבילם צריך לגעת בצרכן, פיזית, ב "חי" ולייצר מפגש. אמיתי. לא וירטואלי. ואנחנו חייבים להפסיק לפחד מזה.

בשנה הבאה

צרכן יקר,

זה כבר עשור שאנחנו יודעים שזה לא זה. אנחנו יודעים שאתה כבר לא מרגיש אותו הדבר אבל אנחנו מתעקשים להיות נשואים. אנחנו יודעים שאתה לפעמים פוזל קצת הצידה אבל בסוף תמיד חוזר הביתה וזה משפר את ההרגשה. אנחנו יודעים שאתה מרגיש שהגיע הזמן לחתוך אבל לא מעיז. וגם שמענו שבדרך היו לך רומנים, קצרים יותר ופחות, אבל הם היו רק רומנים. אף אחד מהם לא הבשיל לזוגיות חדשה. מזל.

אנחנו חושבים שאנו עושים הכול בשביל לפתות, לחזר, לרגש ומשקיעים המון כסף בקניית מתנות, משלוחי פרחים ואפילו ביצירת שלטים צועקים בדרך הביתה, שאומרים לך, צרכן יקר – אנחנו אוהבים אותך, אל תעזוב אותנו. אנחנו מבטיחים להקשיב לך יותר ולדבר באמת, אבל. בשנה הבאה.

הזוגיות שלנו לא משהוא. אנחנו יודעים ומעדיפים להעלים עין. מידי פעם אנחנו מנסים דרכים חדשות להגיע ללבך אבל כמעט תמיד אין לנו אומץ ללכת איתן עד הסוף ואנו חוזרים לדרכנו הרגילה, לנאום לך מעל המסך בלי דיאלוג. תודה שהשתכללנו בשנים האחרונות, שמת לב? – אפילו פתחנו פרופיל בפייס בוק שתוכל לדבר איתנו כשאתה ליד המחשב.

ככה זה כשעידן נגמר. זה כואב. וזה לוקח המון זמן להשתנות. בעיקר כי לא רע לנו נורא. רק קצת קשה, משעמם. לא יעיל. ויוצר הרבה תסכול של אובדן שנים טובות שבהן היה ניתן להשיג יותר. אבל גם לחתוך צריך לדעת מתי ולא תמיד יש אומץ. ובינתיים אתה ממשיך לקנות כרגיל אז זה לא ממש בוער, נכון?

עשינו המון ניסיונות, באמת. הקדשנו קצת זמן לבחינת הרעיון של יחסים אינטרנטיים, אפילו חשבנו שאם נצא לבלות קצת ביחד באירועים, פעם בשנה, זה ישפר את המצב. לפעמים היינו נפגשים בחוץ, ליד המדף, וגם אמרנו לנו שצריך לייצר חוויות משותפות אז בנינו לך חנות פופ אפ. זוכר? אבל את עיקר ההשקעה עשינו כרגיל כשאתה מנומנם על הספה בבית מול הטלוויזיה ובמיוחד בזמן שאתה מקליט ביס מקס ומרפרף על הדקות היקרות שקנינו בשבילך ורק בשבילך במקבצי הפרסומות.

והשנה, השנה הכול ישתנה. יש משהוא בתאריכים עגולים שמזרזים אצלנו תהליכים. שיוצרים חשבון נפש אמיתי וכבר אין ברירה. השנה זה יקרה לנו ובגדול ואנחנו מבטיחים שנחפש באמת דרכים אמיתיות להחיות את הקשר בינינו, ליצור מערכת יחסים אמיתית כנה ופתוחה.

אתה חייב להבין, צרכן יקר, שזה שוק גדול בשבילנו. כל מה שידענו על השיווק ועל צרכנים השתנה בעשור אחד ואנחנו לא שמנו לב. ולמצוא דרך חדשה וללמוד שפה חדשה לוקח זמן ואתה חייב להבין שאנחנו לא יודעים בדיוק מה השיטה החדשה וכשלא יודעים לאן ללכת עדיף להמשיך ולעשות את מה שעשינו פעם. אם זה לא יועיל זה בטוח לא יזיק. ומי יודע כל השיטות החדשות האלו אולי בכלל זה יכול להביא יותר נזק מתועלת. ומי בכלל אמר שהן עובדות כל השיטות החדשות הללו, ואנחנו בכלל לא בטוחים שאתם רוצה לדבר איתנו ישירות.

אבל אל תדאג. כל עוד אתה תקנה אנחנו לא נפסיק לחזר אחרייך. וגם אם זה לא תמיד יעיל אנחנו מבטיחים שלא להפסיק להוציא סתם כסף ולעשות שטויות. בסוף נשתפר, אנחנו מבטיחים, השאלה רק האם נצליח לעשות זאת לפני שתזרוק אותנו?

שנה טובה

חברייך המותגים.