כבר כמה חודשים שאני מרגיש החמצה. כולם מסביבי מדברים על קבוצות רכישה, נרשמים לקבוצות רכישה, משקיעים בקבוצות רכישה ורק אני לא מצליח להתחבר לטרנד. העיתונים מלאים בידיעות על אלפי רוכשים וסכומים מגוחכים פר מטר שבהם נוכל לרכוש דירת חלומות ואפילו ארץ נהדרת הופך את קבוצת הרכישה לטרנד הזכאי למערכון.
גם שם באותו המערכון עולים ויוצאים החוצה כל אותם חסרונות ומגבלות שבגינם אני מפחד להצטרף ואפילו גורם לי לבטל בשבוע שעבר פגישת הכרות עם יזמי אחד המגדלים הלוהטים כרגע בעיר שבקבוצה שלו כולם , אבל כווולם רוכשים דירות. אפילו מנכלי הבנקים ושמות מפורסמים אחרים.
אבל, אי אפשר להתעלם מהעובדות. קבוצות הרכישה הצילו את ענף הנדל"ן הישראלי והפו את היציאה מהמיתון הנדל"ני בישראל למהירה ביותר בעולם. הקבוצות החזירו את הנדל"ן להיות התפוח אדמה הלוהט ביותר בעיר. אפילו יותר מרומניה בימיה הזוהרים. שם, לפני המשבר, ניסינו את תפיסת קבוצת הרכישה כפתרון לקבוצת נדל"ן ישראלית שרצתה להקים פרויקט ענק ונכשלנו לחלוטין. הרומנים לא הבינו מה הגליק הגדול בלקנות חלומות על נייר גם אם בהנחה גדולה. הפחד מכך שהחברים שלהם יסדרו אותם גבר על פיתוי שבהנחה.
הקבוצות הללו הם התפתחות קיצונית של שיטת "חבר" מועדון אנשי הקבע שהייתה השיטה המוצלחת ביותר לקידום מכירות של כל מוצר או שירות בשנים האחרונות. אולי אפילו אפשר לראות את ההתחלה בגני מעורבות ההורים בתל אביב של לפני 20 שנה שם לקחו ההורים בידיים את חינוך הילדים. אבל העמותות שברו אפילו את "חבר" . ההנחה על רכישה קבוצתית נראית כרגע כחדשות של אתמול לעומת החלום הזוהר של קבוצת הרכישה.
כבר כמה שבועות מקננת בי השאלה האם ניתן לעשות שימוש בתפיסת קבצת הרכישה גם בענפים אחרים ומה בעצם המניע הפסיכולוגי של ההצלחה מאחורי הקבוצות. אם נפענח אותו ונשליך אותו לתחומים נוספים נמצא פטנט חדש.
הצורך או המניע של הטרנד, לתפיסתי, מצוי בתכונה היהודית-ישראלית של – "לסדר את השיטה". נתנו לנו דרך, תיאורטית, לדפוק את הקבלנים. לחתוך את הרווח שלהם ולחסוך את דמי התיווך הנוראים שהם לוקחים על הסיכון, האחריות והטיפול בפרויקט.
הביטחון הישראלי שלנו שאנו יכולים לעשות כל דבר יותר טוב, לקנות כל דבר יותר בזול, ושאסור אבל ממש אסור שמשהוא ירוויח עלינו , הם המפתחות לנהירה הזו אל הקבוצות וההתעלמות המוחלטת מהסיכונים ומהאיכות. אז אולי ניתן לקחת את הרעיון הזה, את הצורך הכול כך יהודי-ישראלי הזה, ולעשות בו שימוש נוסף לצרכי קידום מכירות של מוצרים ושירותים נוספים?
אני מוצא קו ישיר בין ההתפתחות של הרשת הרביעית, אותם מחסני מכירות ענקיים כמו רמי לוי, חצי חינם, כמעט חינם ואחרים, ובין קבוצות הכישה. גם כאן הרצון לדפוק את השיטה, את הרווח שעושים עלינו רשתות השיווק המוסדרות בבעלות הטייקונים והעשירים, הביא אותנו אל הרשת הרביעית. לא שממש יותר זול שם ולא שיש שם משהוא שאין במקום אחר. אבל דחילק, זה של איש פרטי שעובד לבד ויכול להרוויח פחות ואנו לא צריכים לפרנס את כל המטות הללו והפרסום הזה ומשכורות המנהלים.
אז מהיכן תפתח הרעה הבאה? אולי קבוצות רכישה לחופשות שיחכרו ישירות מטוס ויסגרו דילים עם מלונות וכפרי נופש? אולי קבוצות יבוא משותפות שיביאו רכבים ישירות מהיצרן ויעקפו את היבואן הרשמי? קבוצות שישלחו נציג אחד לאברקומבי שייקנה בשביל כולם ויביא לבד במזוודות את הסחורה? כמעט בכל תחום ניתן למצוא רעיון שיגלם את "דפקנו את השיטה" וחתכנו את פערי התיווך ויכול להיות ש"חבר" – הרשת הרביעית וקבוצות הרכישה הם רק זרזיף חיוור, תחילתו של טרנד הרבה יותר עמוק המושתת על התרבות העתיקה שלנו ומשולב ב "שובה של הקמצנות" עליה כבר כתבתי בעבר.
לא לצאת פריירים , גם במחיר שיעלה לנו בסוף יותר, היא מפתח לשיטת שיווק נוספת שיכולה לעשות כאן נפלאות. לא בהכרח התוצאה היא החשובה אצלנו הישראלים אלא הדרך והאגו ומהצורך הזה ניתן אולי לפתח מטעמים שיווקיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה