עולם הספרים עבר בשנתיים האחרונות מהפך. מקטגוריה מנומנמת הפכה תעשיית הספרים לאזור קרבות עקוב מדם. הנחות ומבצעים הפכו את מכירת הספרים דומה מאוד למכירות הפסטה. השני בשקל, חמשה במאה ועוד כל מיני פטנטים.
אין ספק ש "עם הספר" התחיל לצרוך יותר ספרים. וזה מדהים. ממדינה שתמיד התגאתה באהבתה לקריאה הפכנו למדינה שבה קריאת ספרים מותנית מבצעים גם הפיכת ספר לרב מכר תלוייה היום בבית ההוצאה שלו והאם יש לו רשת חנויות מתחת ליד , ופחות באיכותו.
האם באמת הקורא משתכנע לקרוא ספר בגלל מחירו? האם באמת הצרכנים קוראים את הספרים הללו שהם קונים בקילו או שהם משמשים אותם לריצוף קירות הספרייה והאדרת המוניטין האינטלקטואלי של הבית? האם באמת הפכו ספרי זמורה-ביתן לרבי מכר בגלל איכות הסופרים שלהם או ששטחי המדף האין סופיים שלהם ברשת צומת ספרים הפכה את ספרי ההוצאה, בעלת הבית, ללהיטים בגלל צורת התצוגה שלהם והדחיפה הקמעונאית?
האם שוק הספרים זכאי למדליה שיווקית? מצד אחד העירו שני מנכ"לים נמרצים את התעשייה והפכו אותה לתוססת והם מוכרים באמת יותר ספרים. מהצד השני, בעוד רגע ספר חדש לא יימכר יותר עד שמחירו לא יהיה במבצע או כמו בקטגוריית השמפו , מי שיוצג בכניסה ,בערמה גדולה, הוא זה שיימכר.
האם יכול להיות שלאחר שהרסנו את שוק המזון הגיע תור שוק הספרים. שכבר לא הטעם והאיכות משנה אלא המחיר. שאנו אוכלים פסטה פחות טובה וקוראים ספר פחות טוב וכל זה רק בגלל שהוא קצת יותר זול. מילא הפסטה , הרי בסך הכל אנחנו צריכים למלא את הבטן, אבל בספרים יש שאלה של הנאה ואיכות. והאם ספר הופך מהנה יותר כי השגנו אותה בחמשה שקלים?
או שאולי כבר לא היה לשוק מה להציע. שחווית הקנייה בחנות הספרים הפכה לא מעניינת שהשהייה בחנות הפכה מחוייה של ביקור תרבותי לביקור מבולבל שבו תמצא הכל מעיתון דרך תקליט דרך משחק ומזכרת יודאיקה וכתוצאה מכך אין לנו כבר כף בביקור בחנות ובעלעול בספרים ובמדפים עם הרייח ורק המחיר קובע.
הפיכת שוק פנאי ואיכות לשוק מוטה מחיר מעניינת יותר כאשר בוחנים את המהפכה שעבר עולם הקולנוע. שם, חבורת הסינמטה סיטי שינתה את מהלך השוק ולקחה קטגוריה דועכת, ביקור בבית הקולנוע, והחזירה אותו לחיים באמצעות איכות וחוויה והפיכת הביקור בקולנוע ליציאה שווה.
מבידור שנס ליחו הפך הביקור בקולנוע חזרה ל "אין". לא בזכות הסרט הישראלי ולא בזכות מבצעים של 1+1 אלא בזכות תוספת הערך והחזרת האיכות והכף לביקור בקולנוע. הקהל חזר לאולמות כי הוא קיבל חווית צפייה אחרת, טובה יותר, איכותית יותר, ההופכת לבילוי אמיתי ולא רק לצפייה בסרט. ושם, בקטגוריה הזו שכולם הספידו ניסו המתחרים שהפסידו את השוק מבצעים. 1+1, שיתופי פעולה עם חברות מסחריות ובכל פעם שהיה מבצע הם זכו לקצת צופים ובתום המבצע שבו בתי הקולנוע שלהם והתרוקנו. אז מה עובד? מחיר או תמורה? הנחה או חוויה? לכל קבוצת אוכלוסייה מנוע אחר לפעולה, אבל בספרים, רבותיי, בספרים, המחיר יהרוג את הקטגוריה ואת הצרכן וייפתח קטגוריה חדשה. ספרים כאלמנט דקוריטיבי , לא כמוצר תוכן.
אין ספק ש "עם הספר" התחיל לצרוך יותר ספרים. וזה מדהים. ממדינה שתמיד התגאתה באהבתה לקריאה הפכנו למדינה שבה קריאת ספרים מותנית מבצעים גם הפיכת ספר לרב מכר תלוייה היום בבית ההוצאה שלו והאם יש לו רשת חנויות מתחת ליד , ופחות באיכותו.
האם באמת הקורא משתכנע לקרוא ספר בגלל מחירו? האם באמת הצרכנים קוראים את הספרים הללו שהם קונים בקילו או שהם משמשים אותם לריצוף קירות הספרייה והאדרת המוניטין האינטלקטואלי של הבית? האם באמת הפכו ספרי זמורה-ביתן לרבי מכר בגלל איכות הסופרים שלהם או ששטחי המדף האין סופיים שלהם ברשת צומת ספרים הפכה את ספרי ההוצאה, בעלת הבית, ללהיטים בגלל צורת התצוגה שלהם והדחיפה הקמעונאית?
האם שוק הספרים זכאי למדליה שיווקית? מצד אחד העירו שני מנכ"לים נמרצים את התעשייה והפכו אותה לתוססת והם מוכרים באמת יותר ספרים. מהצד השני, בעוד רגע ספר חדש לא יימכר יותר עד שמחירו לא יהיה במבצע או כמו בקטגוריית השמפו , מי שיוצג בכניסה ,בערמה גדולה, הוא זה שיימכר.
האם יכול להיות שלאחר שהרסנו את שוק המזון הגיע תור שוק הספרים. שכבר לא הטעם והאיכות משנה אלא המחיר. שאנו אוכלים פסטה פחות טובה וקוראים ספר פחות טוב וכל זה רק בגלל שהוא קצת יותר זול. מילא הפסטה , הרי בסך הכל אנחנו צריכים למלא את הבטן, אבל בספרים יש שאלה של הנאה ואיכות. והאם ספר הופך מהנה יותר כי השגנו אותה בחמשה שקלים?
או שאולי כבר לא היה לשוק מה להציע. שחווית הקנייה בחנות הספרים הפכה לא מעניינת שהשהייה בחנות הפכה מחוייה של ביקור תרבותי לביקור מבולבל שבו תמצא הכל מעיתון דרך תקליט דרך משחק ומזכרת יודאיקה וכתוצאה מכך אין לנו כבר כף בביקור בחנות ובעלעול בספרים ובמדפים עם הרייח ורק המחיר קובע.
הפיכת שוק פנאי ואיכות לשוק מוטה מחיר מעניינת יותר כאשר בוחנים את המהפכה שעבר עולם הקולנוע. שם, חבורת הסינמטה סיטי שינתה את מהלך השוק ולקחה קטגוריה דועכת, ביקור בבית הקולנוע, והחזירה אותו לחיים באמצעות איכות וחוויה והפיכת הביקור בקולנוע ליציאה שווה.
מבידור שנס ליחו הפך הביקור בקולנוע חזרה ל "אין". לא בזכות הסרט הישראלי ולא בזכות מבצעים של 1+1 אלא בזכות תוספת הערך והחזרת האיכות והכף לביקור בקולנוע. הקהל חזר לאולמות כי הוא קיבל חווית צפייה אחרת, טובה יותר, איכותית יותר, ההופכת לבילוי אמיתי ולא רק לצפייה בסרט. ושם, בקטגוריה הזו שכולם הספידו ניסו המתחרים שהפסידו את השוק מבצעים. 1+1, שיתופי פעולה עם חברות מסחריות ובכל פעם שהיה מבצע הם זכו לקצת צופים ובתום המבצע שבו בתי הקולנוע שלהם והתרוקנו. אז מה עובד? מחיר או תמורה? הנחה או חוויה? לכל קבוצת אוכלוסייה מנוע אחר לפעולה, אבל בספרים, רבותיי, בספרים, המחיר יהרוג את הקטגוריה ואת הצרכן וייפתח קטגוריה חדשה. ספרים כאלמנט דקוריטיבי , לא כמוצר תוכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה