משרד החוץ ומדינת ישראל כבר עוסקת תקופה בנסיון למתג את מדינת ישראל מחדש בצורה שתגרום למהפך בדיעת הקהל העולמית, בתיירות ובצריכת מוצרים ישראלים. פרסומאים גדולים, יועצים, מומחים, מכוני מחקר ועוד כבר השקיעו בהתנדבות אלפי שעות עבודה בנסיון למצוא את הרעיון החד חד ערכי היכול להביא לשינוי בתפיסתה של ישראל.
אבל החודש, כאשר בופור מועמד לאוסקר וכתריאל שחורי הפך לאיש השיווק של השנה, אני רוצה להציע למשרד החוץ לבחון את דרכי השיווק של המחר גם בהתייחס למוצר הנפלא שנקרא מדינת ישראל.
מאז ומעולם שימש הקולנוע כמדיה שכללה תוכן שיווקי, מוסווה או לא, שייצר אופנות, תרבויות ואמונות. זה התהחיל הרחק בשנות החמישים בתעשיית הסיגריות האמריקאית ונמשך דרך סרטי גיימס בונד והסכמים חסרי תקדים עם מותגי מכוניות וטלפונים סלולאריים.
אבל התוכן השיווקי האמיתי בתעשיית הקולנוע היה זה שהושג בחינם. אקספרס של חצות שבנה את הסקרנות לאינסטמבול והאגדות על משטרתה המושחתת,אבודים בטוקיו שגרם לי לטוס במהירות להייאט טוקיו ולבלות בעיר שבועיים מופלאים או הסרטים הנפלאים על הודו, אפריקה ואפילו אאאאא שהפך את ניו זילנד לאתר תיירות הכרחי עבור כל אחד מאיתנו.
הסצנה (שתהפוך , אני משוכנע, לקלאסיקה) של שמפו האקליפטוס והמקלחת האירוטית בהשרדות נולדה בעצם בדרך שבה פועלת תעשיית הקולנוע האמריקאית והעולמית. תעשייה שתמיד חיברה בין צרכים כלכליים ובין סרטים ושיווקה באמצעותם רעיונות ומסרים ותרבויות וגם היא היא שהפכה עד לא מזמן את ארצות הברית למעצמה עולמית ולכמיהה של כל אזרח קטן בעולם.
תעשיית הקולנוע והצופים אהבו גם במיוחד את התוכן השיווקי הגיאוגרפי והאתני שהובא להם בסרטים. הצצה קטנה לתרבויות זרות, המעודדת ויוצרת סקרנות ומשנה תפיסות ודיעות על מדינות ועמים.
אז אולי צריך כרגע לחבר שלשה. את הפרוייקט למיתוג ישראל, את תקציבי השיווק של משרד התיירות, ואת העניין העולמי הגובר בתעשיית הקולנוע הישראלית. אולי בעצם השגריר החדש של ישראל בדרך להמפכה תפיסתית בעולם יכול להיות גל אוחובסקי עם איתן פוקס?
קולנוע יצירתי, המשקף את ישראל של היום ואת המורכבות שלה יוצר סקרנות עולמית ועניין במדינה. משנה עליינו את התמונה החד מימדית המוקרנת בערוצי החדשות בעולם. מזיזה אותנו מהעיסוק בועדות חקירה בטחוניות ויכולה להפוך אותנו ליעף תיירותי מועדף של קהילות מוסיימות.
התוכן השיווקי עובד. בופור אם יפרוץ לעולם יספר את הסיפור האנושי שמאחורי המלחמות. את סיפורו של הישראלי החדש שלוחם ובוכה והופך אותנו לאנושיים יותר ולאוו דווקא מנצלים הנצחיים של המזרח התיכון.
את הפרס לכתריאל שחורי הייתי מעניק כתמריץ לעתיד. לאוו דווקא למהפך בכמות הכרטיסים שנמכרת בישראל אלא לפוטנצייאל שיש בהצלחת הקולנוע הישראלי ובעבודה המדהימה שהוא יכול לעשות עבורנו במיתוגנו מחדש.
ומילה אחרונה על מהפכים בקולנוע. איש השיווק שלי הוא דווקא יעקב כהן, מבעלי הסינמה סיטי. שנים אחורה, בפתיחת הסינמה סיטי הוא סיפר לי על רעיון אולמות הוי.אי.פי. כרטיס ב 120 שקל בשביל לשבת על כורסא ענקית ולאכול פופקורן חינם. צחקתי.
השבוע בביקור בסינמה סיטי שמתי לב לעבודה שכבר יש שלשה. שלשה אולמות וי אי פי המלאים ערב ערב ללא הפסקה במחיר מלא של 120 שקל ודווקא בצעירים וזוגות שלא ניראים שייכים לאלפיון העליון של מדינת ישראל.
הרעיון של עליית מוצרי הפרמיום בא גם כאן לידי ביטוי. הצרכן רגיל כבר לראות בבית סרט בקולנוע בייתי ובאיכות טובה. בשביל לצאת החוצה מהבית הוא רוצה יותר מסרט. הוא רוצה חוויה. הוא רוצה מוצר שמחירו הוא לא הפרמטר לצריכתו אלא התמורה שהוא מקבל בעבור כל סכום שישלם. 120 שקל בשביל להרגיש חשוב, לאכול חינם ללא הפסקה ולשכב על כורסא באווירה סנובית הוא בהחלט מחיר סביר למול התמורה. וכשהמשוואה מתאימה, לא חייבים שיווק. המוצר עושה את שלו בעצמו.
אבל החודש, כאשר בופור מועמד לאוסקר וכתריאל שחורי הפך לאיש השיווק של השנה, אני רוצה להציע למשרד החוץ לבחון את דרכי השיווק של המחר גם בהתייחס למוצר הנפלא שנקרא מדינת ישראל.
מאז ומעולם שימש הקולנוע כמדיה שכללה תוכן שיווקי, מוסווה או לא, שייצר אופנות, תרבויות ואמונות. זה התהחיל הרחק בשנות החמישים בתעשיית הסיגריות האמריקאית ונמשך דרך סרטי גיימס בונד והסכמים חסרי תקדים עם מותגי מכוניות וטלפונים סלולאריים.
אבל התוכן השיווקי האמיתי בתעשיית הקולנוע היה זה שהושג בחינם. אקספרס של חצות שבנה את הסקרנות לאינסטמבול והאגדות על משטרתה המושחתת,אבודים בטוקיו שגרם לי לטוס במהירות להייאט טוקיו ולבלות בעיר שבועיים מופלאים או הסרטים הנפלאים על הודו, אפריקה ואפילו אאאאא שהפך את ניו זילנד לאתר תיירות הכרחי עבור כל אחד מאיתנו.
הסצנה (שתהפוך , אני משוכנע, לקלאסיקה) של שמפו האקליפטוס והמקלחת האירוטית בהשרדות נולדה בעצם בדרך שבה פועלת תעשיית הקולנוע האמריקאית והעולמית. תעשייה שתמיד חיברה בין צרכים כלכליים ובין סרטים ושיווקה באמצעותם רעיונות ומסרים ותרבויות וגם היא היא שהפכה עד לא מזמן את ארצות הברית למעצמה עולמית ולכמיהה של כל אזרח קטן בעולם.
תעשיית הקולנוע והצופים אהבו גם במיוחד את התוכן השיווקי הגיאוגרפי והאתני שהובא להם בסרטים. הצצה קטנה לתרבויות זרות, המעודדת ויוצרת סקרנות ומשנה תפיסות ודיעות על מדינות ועמים.
אז אולי צריך כרגע לחבר שלשה. את הפרוייקט למיתוג ישראל, את תקציבי השיווק של משרד התיירות, ואת העניין העולמי הגובר בתעשיית הקולנוע הישראלית. אולי בעצם השגריר החדש של ישראל בדרך להמפכה תפיסתית בעולם יכול להיות גל אוחובסקי עם איתן פוקס?
קולנוע יצירתי, המשקף את ישראל של היום ואת המורכבות שלה יוצר סקרנות עולמית ועניין במדינה. משנה עליינו את התמונה החד מימדית המוקרנת בערוצי החדשות בעולם. מזיזה אותנו מהעיסוק בועדות חקירה בטחוניות ויכולה להפוך אותנו ליעף תיירותי מועדף של קהילות מוסיימות.
התוכן השיווקי עובד. בופור אם יפרוץ לעולם יספר את הסיפור האנושי שמאחורי המלחמות. את סיפורו של הישראלי החדש שלוחם ובוכה והופך אותנו לאנושיים יותר ולאוו דווקא מנצלים הנצחיים של המזרח התיכון.
את הפרס לכתריאל שחורי הייתי מעניק כתמריץ לעתיד. לאוו דווקא למהפך בכמות הכרטיסים שנמכרת בישראל אלא לפוטנצייאל שיש בהצלחת הקולנוע הישראלי ובעבודה המדהימה שהוא יכול לעשות עבורנו במיתוגנו מחדש.
ומילה אחרונה על מהפכים בקולנוע. איש השיווק שלי הוא דווקא יעקב כהן, מבעלי הסינמה סיטי. שנים אחורה, בפתיחת הסינמה סיטי הוא סיפר לי על רעיון אולמות הוי.אי.פי. כרטיס ב 120 שקל בשביל לשבת על כורסא ענקית ולאכול פופקורן חינם. צחקתי.
השבוע בביקור בסינמה סיטי שמתי לב לעבודה שכבר יש שלשה. שלשה אולמות וי אי פי המלאים ערב ערב ללא הפסקה במחיר מלא של 120 שקל ודווקא בצעירים וזוגות שלא ניראים שייכים לאלפיון העליון של מדינת ישראל.
הרעיון של עליית מוצרי הפרמיום בא גם כאן לידי ביטוי. הצרכן רגיל כבר לראות בבית סרט בקולנוע בייתי ובאיכות טובה. בשביל לצאת החוצה מהבית הוא רוצה יותר מסרט. הוא רוצה חוויה. הוא רוצה מוצר שמחירו הוא לא הפרמטר לצריכתו אלא התמורה שהוא מקבל בעבור כל סכום שישלם. 120 שקל בשביל להרגיש חשוב, לאכול חינם ללא הפסקה ולשכב על כורסא באווירה סנובית הוא בהחלט מחיר סביר למול התמורה. וכשהמשוואה מתאימה, לא חייבים שיווק. המוצר עושה את שלו בעצמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה