שבוע הספר ,שהסתיים בשבוע שעבר, הוא כנראה ההוכחה החד משמעית שלוקיישן, (למרות שהוא בד"כ הכל), הוא בסוף לא הכל. כאשר מנסים להחיות קטגוריות ותחומים שכנראה השתנו לחלוטין רוצים צריך לתקוף את הנושא מכיוון אחר לגמרי.
שנים טענו הוצאות הספרים ומומחים אחרים כי הזזת שבוע הספר לפארק הירקון גזרה את דינו למוות. אם רק נחזיר אותו לככר רבין, אמרו כולם, נחזיר עטרה ליושנה ואווירת החגיגה המיתולוגית תחזר על עצמה.
חגיגות ה 60 עזרו למארגנים לנצח את הממסד העירוני ולחזור לככר וראה איזה פלא: שבוע הספר נשאר מיותם. הקהל לא הגיע וזאת כאשר מספר הספרים הנמכרים מידי שנה (כמותית) רק עולה. אז מה קרה כאן?
לפעמים קטגוריות משתנות. שבוע הספר ההיסטורי היה מבוסס על רעיון המבצעים. רק בשבוע הספר הוזילו המו"לים את הספרים ואפשרו לנו לקנות מלאי גדול במחיר נמוך. ההנחות היו אמיתיות, החנויות לא העזו לייצר תחרות, ואווירת המבצע יחד עם התחושה התרבותית עשתה את שלה .
מהפכת צומת ספרים-סטימצקי, עליה כבר כתבתי בעבר, שינתה את השוק. ספרים בשני שקל, בחמשה שקלים ולפעמים בחינם הם נחלת מבצעים המתקיימים מידי חודש. תחום המחיר הקבוע ומחיר המבצע השתבש לחלוטין בקטגוריה וממבצעי "תקרא תצליח" עד חודשי הנושא של הרשתות, לא נשאר תחום שלא מוצע לנו בהנחה ניכרת מידי יום ביומו.
אז האם שבוע הספר מת? לא בהכרח. הוצאות הספרים חייבות להבין כי המטרות והיעדים לשבוע הספר השתנו. משבוע של מכירות צריך שבוע הספר להפוך לפסטיבל הספרים של ישראל. לשבוע בו יגיע קמפיין קריאת הספרים לשיאו ובו מעודדות הוצאות הספרים את הקהל לקרוא, להכיר סופרים, להתחבר לעולם הפנטזיה של הספרות המודרנית.
שבוע הספר צרך להיות החוויה החיובית שלנו , כקוראים, מעולם הספרים. אולי במפגשים עם סופרים, בהקראות, בדיונים על עתידו של הספר הכתוב, בהקרנות של סרטים על פי ספרים, בהצגת הצגות ילדים שנכתבו על בסיס הספרים, בטקסי פרסים לסופרים המצליחים, הנקראים, המתגלים. בתחרויות כשרונות צעירים. שבוע הספר צריך להיות חגיגה לעיניים וללב ולא לכיס. שבוע של יצירת אהבה והתרגשות מהמילה הישראלית הכתובה (אולי גם מהזרה) המקרבת את הסופרים לעם והופכת אותם אולי לסלבריטיס החדשים. מה שהשפים כבר הצליחו לעשות לעצמם בשנים האחרונות. ואולי אפילו אפשר להשיק שם סופר נולד. איזה ריאלטי חביב לצורך הרייטינג.
כדי שלשבוע הספר יהיה קהל צריך שיהיה בו זוהר. סמל סטטוס. חוויה ופסטיבל ואולי אפילו גם הרבה בתי קפה, וברים והופעות של זמרים השרים שירי משוררים וכל מה שהופך את המילה הכתובה לחיה ביותר מהמימד המודפס, ממימד המחיר של הספר, שאותו כבר הבנו כצרכנים , הכי זול לקנות במבצעים של צומת או סטימצקי.
לא מזמן יצא לי לבקר בשבוע ספרי הילדים באדינבורו, סקוטלנד. פארק שלם. המון אוהלים. רק חנות אחת. כל הייתר היו שם אוהלים להצגות, מופעים, מפגשים, דיונים, וסתם תפאורות משחקים של אגדות ילדים. לא היה שם עצוב. היה מלא, ומצחיק, ומהנה, והמון חוויה ורגש נילוותה לעולם הספרים. חוויה שהפכה אותו לנחשק וקסום. לפעמים קטגוריות משתנות. הסיבה לצריכה הופכת אחרת. מקטגוריה מונעת מחיר הפכה הקטגוריה לכזו שצריכה להלחם על הרלוונטיות שלה, לא על התמחיר שלה. מחסום המחיר כבר אינו המחסום לקריאה. המחסום כרגע הוא הרלוונטיות. והוצאות הספרים מגדילות את חוסר הרלוונטיות של המילה הכתובה בפעילויות כמו שבוע הספר.
שנים טענו הוצאות הספרים ומומחים אחרים כי הזזת שבוע הספר לפארק הירקון גזרה את דינו למוות. אם רק נחזיר אותו לככר רבין, אמרו כולם, נחזיר עטרה ליושנה ואווירת החגיגה המיתולוגית תחזר על עצמה.
חגיגות ה 60 עזרו למארגנים לנצח את הממסד העירוני ולחזור לככר וראה איזה פלא: שבוע הספר נשאר מיותם. הקהל לא הגיע וזאת כאשר מספר הספרים הנמכרים מידי שנה (כמותית) רק עולה. אז מה קרה כאן?
לפעמים קטגוריות משתנות. שבוע הספר ההיסטורי היה מבוסס על רעיון המבצעים. רק בשבוע הספר הוזילו המו"לים את הספרים ואפשרו לנו לקנות מלאי גדול במחיר נמוך. ההנחות היו אמיתיות, החנויות לא העזו לייצר תחרות, ואווירת המבצע יחד עם התחושה התרבותית עשתה את שלה .
מהפכת צומת ספרים-סטימצקי, עליה כבר כתבתי בעבר, שינתה את השוק. ספרים בשני שקל, בחמשה שקלים ולפעמים בחינם הם נחלת מבצעים המתקיימים מידי חודש. תחום המחיר הקבוע ומחיר המבצע השתבש לחלוטין בקטגוריה וממבצעי "תקרא תצליח" עד חודשי הנושא של הרשתות, לא נשאר תחום שלא מוצע לנו בהנחה ניכרת מידי יום ביומו.
אז האם שבוע הספר מת? לא בהכרח. הוצאות הספרים חייבות להבין כי המטרות והיעדים לשבוע הספר השתנו. משבוע של מכירות צריך שבוע הספר להפוך לפסטיבל הספרים של ישראל. לשבוע בו יגיע קמפיין קריאת הספרים לשיאו ובו מעודדות הוצאות הספרים את הקהל לקרוא, להכיר סופרים, להתחבר לעולם הפנטזיה של הספרות המודרנית.
שבוע הספר צרך להיות החוויה החיובית שלנו , כקוראים, מעולם הספרים. אולי במפגשים עם סופרים, בהקראות, בדיונים על עתידו של הספר הכתוב, בהקרנות של סרטים על פי ספרים, בהצגת הצגות ילדים שנכתבו על בסיס הספרים, בטקסי פרסים לסופרים המצליחים, הנקראים, המתגלים. בתחרויות כשרונות צעירים. שבוע הספר צריך להיות חגיגה לעיניים וללב ולא לכיס. שבוע של יצירת אהבה והתרגשות מהמילה הישראלית הכתובה (אולי גם מהזרה) המקרבת את הסופרים לעם והופכת אותם אולי לסלבריטיס החדשים. מה שהשפים כבר הצליחו לעשות לעצמם בשנים האחרונות. ואולי אפילו אפשר להשיק שם סופר נולד. איזה ריאלטי חביב לצורך הרייטינג.
כדי שלשבוע הספר יהיה קהל צריך שיהיה בו זוהר. סמל סטטוס. חוויה ופסטיבל ואולי אפילו גם הרבה בתי קפה, וברים והופעות של זמרים השרים שירי משוררים וכל מה שהופך את המילה הכתובה לחיה ביותר מהמימד המודפס, ממימד המחיר של הספר, שאותו כבר הבנו כצרכנים , הכי זול לקנות במבצעים של צומת או סטימצקי.
לא מזמן יצא לי לבקר בשבוע ספרי הילדים באדינבורו, סקוטלנד. פארק שלם. המון אוהלים. רק חנות אחת. כל הייתר היו שם אוהלים להצגות, מופעים, מפגשים, דיונים, וסתם תפאורות משחקים של אגדות ילדים. לא היה שם עצוב. היה מלא, ומצחיק, ומהנה, והמון חוויה ורגש נילוותה לעולם הספרים. חוויה שהפכה אותו לנחשק וקסום. לפעמים קטגוריות משתנות. הסיבה לצריכה הופכת אחרת. מקטגוריה מונעת מחיר הפכה הקטגוריה לכזו שצריכה להלחם על הרלוונטיות שלה, לא על התמחיר שלה. מחסום המחיר כבר אינו המחסום לקריאה. המחסום כרגע הוא הרלוונטיות. והוצאות הספרים מגדילות את חוסר הרלוונטיות של המילה הכתובה בפעילויות כמו שבוע הספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה